הסירחון הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הסירחון הגדול (באנגלית: The Great Stink או The Big Stink) היה אירוע בקיץ 1858 בו בשל הריח של הביוב נאלצו תושבי מרכז לונדון לעזוב את העיר.

תוכן עניינים

1 גורמי הסירחון
2 קיץ 1858
3 תוצאות הסירחון
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] גורמי הסירחון

בתחילת המאה ה-19 הייתה ללונדון מערכת ביוב שכָללה בעיקר שימוש בנחלים שכוסו ושפיכת שפכי העיר לתמזה. באותה עת החל השימוש במערכות אינסטלציה מודרניות בבתים, והומצא השירותים המודרני הכולל שטיפת האסלה במים. שימוש בשירותים מסוג זה הגביר מאוד את כמות מי השפכים של העיר. בעוד שבעבר השתמשו תושבי העיר בסירי לילה, כעת נהגו לשטוף את השפכים בכמויות מים אשר הכפילו ושילשו בזמן קצר את כמויות הביוב של העיר. בנוסף תיעוש העיר הביא לשפכים רבים מבתי מטבחיים ומפעלים בעיר.

ביוב זה נשפך בסופו של דבר אל נהר התמזה אשר שימש כמקור מי השתייה של חלק מתושבי העיר. מים מזוהמים אלה הביאו להתפשטות מגיפות כולרה (עד אותה עת חשבו שהמחלה נגרמת מ"אוויר רע")- רק לאחר התפשטות מגפה באזור הסוהו בשנת 1854, גילה דוקטור ג'ון סנואו כי המחלה מקורה במים מזוהמים.

בשנת 1848 התאחדו מספר גופים מקומיים והקימו את הועדה המטרופולית לביוב אשר בדקה את מערכת הביוב של העיר והגיעה למסקנה שיש להרחיבה. בשנת 1855 הוחלפה הועדה על ידי מועצת העבודות המטרופולינית של לונדון אשר המשיכה לדון בנושא. תקציבים לביצוע הרחבה זו הוקצו רק בעקבות "הסירחון הגדול".

[עריכה] קיץ 1858

קיץ 1858 היה קיץ חם ויבש במיוחד. בשל הטמפרטורות הגבוהות והיעדר הגשם ירדו מפלסי התמזה ויובליו, ואחוז הזיהום בהם עלה. בשל הזיהום במים והטמפרטורות הגבוהות שלהם, התרבו הבקטריות במים והחל הסירחון מתפשט ברחבי העיר לאורך הנהר ויובליו. הריח הגיע לעוצמה כזו שבארמון וסטמינסטר כוסו החלונות בוילונות הטבולים בכלוריד הסידן (בורית) על מנת שהריח לא יכנס. חברי בית הנבחרים דנו בהצעות להעביר את בית הנבחרים ולפנות את התושבים להמפטון קורט ואוקספורד. גשם שירד ניקה את האוויר והעלה את מפלס המים, ועל ידי כך פתר את המשבר.

[עריכה] תוצאות הסירחון

בעיקבות הסירחון מינה הפרלמנט הבריטי ועדה אשר תמליץ כיצד למנוע את הישנות הסירחון. מועצת העבודות המטרופולינית של לונדון קיבלה בשנת 1859 את הצעתו של המהנדס הראשי שלה ג'וזף באזאלגט. המלצותיו כללו את הקמת מערכת הביוב של לונדון המשמשת את העיר עד היום.