המשחק העמדתי בשחמט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משחק עמדתי בשחמט היא אסטרטגית משחק שלמה וראיית משחק כוללת הנקוטה על ידי שחקני שחמט רבים שתכליתה היא השגת יתרון עמדתי (כלומר: עמדה טובה יותר).
בשחמט, "עמדה" (או "פוזיציה") היא מונח המתאר את מצבם הכולל של הכלים על הלוח. עמדה טובה היא עמדה שבה:
- המלך ושאר הכלים מוגנים היטב.
- יש שליטה במרכז הלוח.
- הרגלים תומכים זה בזה.
- לכלים יש טווח פעולה.
- קיימת אפשרות לרכז התקפה של מספר כלים על מספר נקודות בלוח.
כאמור, יש שחקנים השואפים להשגת יתרון עמדתי מכריע ולפי שאיפה זו מכלכלים את צעדיהם.
השחקנים המשחקים לפי אסטרטגיה זו אינם מרבים לבצע התקפות על המלך היריב על מנת להכריע את המשחק באופן מיידי, ביחוד אם התקפות אלו הן בעלות מרכיב סיכון שאותו מתקשה השחקן לחשב באופן מדוייק ולראות את סוף המתקפה באופן בהיר וודאי. למרות זאת הם משחקים משחק מדוייק ומחושב ביותר אשר מקנה להם יתרון פוזיציוני (עמדתי) הולך וגדל, עד ליצירת עמדת סיום שבה יתרונם הוא מכריע.
המשחקים המשוחקים לפי אסכולה זו הם לרוב לא מרתקים ואפילו משעממים לצפיה. הם נעדרים תחבולות מבריקות והתקפות נועזות ומרובות כלים על המלך היריב.
[עריכה] עקרונות המשחק הפוזיציוני
- שליטה על המרכז.
- השתלטות צריחים על טורים פתוחים (בהם אין רגלים), וטורים חצי פתוחים (בהם עומד רגלי יריב בלבד)
- שליטת רצים באלכסונים ארוכים, ביחוד באלכסון הראשי העובר מפינה לפינה.
- המנעות מהכפלת רגלים על אותו טור, וניסיון לגרום ליריב להכפיל רגלים במחנהו.
- ניצול קיומם של רגלים כפולים, רגלים מבודדים ורגלים מפגרים (שאינם נתמכים על ידי רגלי אחר) במחנה היריב.
- השתלטות על השורה 7 אצל השחור, או השורה 2 אצל הלבן.
- הצבת כלים באזורים שולטים, לאו דווקא לשם יצירת התקפה או איום מיידיים.
מגדולי השחמטאים ששחקו באסכולה זו נמנים מקס אויבה וואסילי סמיסלוב, שניהם אלופי עולם בעבר.
