המצור על בלגרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במצור על מבצר בלגרד ב-1456, אך המבצר היה במצור גם בשנים 1444, 1521 ו-1788

המצור על בלגרד
תאריך: 4 - 22 ביולי 1456 מקום: בלגרד תוצאה: ניצחון הונגרי
הצדדים הלוחמים
ממלכת הונגריה	האימפריה העות'מנית
מפקדים
יאנוש הוניאדי	מחמט השני
כוחות
כ-75,000	כ-100,000
אבדות
כ-10,000	כ-50,000

לאחר נפילת קונסטנטינופול ב-1453 ריכז הסולטן מחמט השני את משאביו בהכנעת ממלכת הונגריה. מטרתו המיידית היה מבצר הגבול (בהונגרית végvár - וֵגְוָר) של העיר בלגרד (בהונגרית עתיקה Nándorfehérvár – נַנְדוֹרפֵהֵרְוָר, המבצר הלבן של נאנדור). יאנוש הוניאדי, אציל ומצביא ממוצא ולאכי, שניהל שורת קרבות ארוכה כנגד העות'מנים בעשרים השנים שקדמו לכך, ציפה להתקפה מסוג זה בדיוק.

המצור התרחב לכדי קרב גדול, שמהלכו הוביל הוניאדי התקפת־נגד בלתי צפוייה ששטפה את המחנה התורכי ושבסופו של דבר אילצה את הסולטן מחמט השני הפצוע להפסיק את המצור ולסגת.

האפיפיור קליקסטוס השלישי כתב כי המצור על בלגרד "חרץ את גורלה של הנצרות". ההוראה של האפיפיור לצלצל בפעמוני הכנסיות בצוהריים על מנת להזעיק את המאמינים להתפלל למען מגיני העיר הפכה לצלצול ניצחון ולנוהג קבוע עד ימינו.

תוכן עניינים 1 ההכנות 2 המצור 3 הקרב 4 אחרית דבר 5 השלמות 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] ההכנות

בסוף שנת 1455 החל הוניאדי בהכנות לקרב לאחר שהתפייס בפומבי עם כל אויביו. על חשבונו הוא צייד וחימש את המצודה והשאיר בה חיל מצב חזק בפיקודו של גיסו מיהאלי סילאגי (Mihály Szilágyi) ובנו הבכור לסלו הוניאדי. כמו־כן הוא הקים חיל סיוע וצי של מאתיים קורבטות. הוניאדי נאלץ להסתמך על משאביו בלבד מכיוון שאף אחד מהברונים האחרים לא היה מוכן לסייע לו (מכיוון שחששו יותר מכוחו הגובר של הוניאדי מאשר מהאיום העות'מני).

בן בריתו היחיד היא הנזיר הפרנציסקני ג'ובאני דה קפיסטרנו, שהטיף למסע צלב בצורה כה משכנעת שהאיכרים ובעלי האחוזות הקטנים שהיו דלים בנשק (רובם היו מצוידים בקלעים ובחרמשים), אך מלאי התלהבות נהרו אל דגלו של הוניאדי, שהגרעין של צבאו הורכב מחבורה קטנה של שכירי חרב מיומנים ומעט פרשים מקרב האצילים. בסך הכול יכול היה הוניאדי להרכיב כוח בן 25,000-30,000 איש.

[עריכה] המצור

עם זאת, בטרם התאספו כוחות אלה הגיע צבאו של מחמט השני (160,000 איש על פי אומדנים מהתקופה ההיא, 70,000-60,000 על פי מחקר מודרני) לבלגרד. המצור התחיל ב-4 ביולי 1456. סילאגי יכול היה לסמוך על רק על כוח בן 7,000-5,000 איש במבצר. מחמט מיקם את צבאו בצוואר מצר היבשה והחל להפגיז את החומות כבר ב-29 ביוני 1456. הוא ערך את צבאו בשלוש חזיתות. החלק העיקרי מ-300 התותחים שלו הוצב בגיס הרומליאני (כלומר האירופי) והשאר בצי בן כ-200 ספינות הנהר.

הגיס הרומליאני נערך באגף ימין בעוד שהגיס האנטולי נערך באגף שמאל. במרכז היו המשמר האישי של הסולטן היניצ'רים ועמדת הפיקוד שלו. הן חיילי הגיס האנטולי והן היניצ'רים היו חיל רגלים כבד. הוא מיקם את ספינות הנהר שלו בעיקר לצפון מערב העיר על מנת שיפטרלו בביצות ושיבטיחו כי תגבורות לא יצליחו להגיע למבצר. הספינות גם השגיחו על נהר הסבה לדרום מערב על מנת למנוע מצבא הוניאדי לאגוף את חיל הרגלים. על הדנובה ממזרח הגנו הספאהי, חיל הפרשים הקל של הסולטן, על מנת למנוע איגוף מימין. כנגד כוחות אדירים אלו עמדו רק כ-7,000 מגינים במצודה, אם כי גם תושבי העיר הסרבים השתתפו בהתנגדות להתקפות המוסלמים.

כשהידיעה על המצור הגיעה להוניאדי שהיה בדרום הונגריה, הוא היה עסוק בגיוס חיל פרשים קל נוסף לצבאו שבעזרתו התכוון להסיר את המצור. על אף שאצילים הונגרים מעטים יחסית היו מוכנים לספק כוח אדם, האיכרים היו נכונים יותר לכך. הקרדינל ג'ובאני קפיסטרנו נשלח להונגריה מטעם הוותיקן גם כדי להטיף כנגד מינים כדוגמת הנוצרים היוונים אורתודוקסיים וגם כדי להטיף למסע־צלב כנגד העות'מנים. הוא הצליח לגייס צבא איכרים גדול, אם כי חסר אימונים ודל ציוד, שאיתו הוא פנה לבלגרד. קפיסטרנו והוניאדי נעו ביחד, אך כל אחד פיקד על צבאו. לשניהם יחד היה צבא בין 40,000 ל-50,000 איש.

כוח המגינים הקטן יחסית למספר התוקפים נסמך בעיקר על חוזקה של המצודה הכבירה של בלגרד שבתקופה זו הייתה בין המצודות המתוכננות בצורה הטובה ביותר בבלקן. הגורם לכך היה הרודן סטפן לזרוביץ' שבשנת 1404, לאחר קרב אנגורה, ייעד את בלגרד להיות בירת הנסיכות הסרבית. מכיוון שהיו צפויות פשיטות של העות'מנים אחרי שהם התאוששו מהתבוסה שספגו מהמונגולים, הושקעה עבודה רבה בהפיכת המבצר הביזנטי העתיק לבירה מוקפת ביצורים מחוזקים. בהקמת המבצר נעשה שימוש בטכנולוגיות בנייה מתקדמות המבוססות על תכנונים של מבצרים ביזנטיים וערבים שנלמדו במהלך תקופת העימות הצבאי באמצע המאה ה-11 עם הסלג'וקים והעות'מנים ששינה את פני המזרח הקרוב.

המבצר תוכנן בצורה משוכללת, כאשר שלושת קווי הגנה, המצודה הפנימית עם הארמון ומגדל העוז הענקי, העיר העליונה שבה מחנות הצבא העיקריים עם ארבעה שערים וחומה כפולה, והעיר התחתונה שבה הקתדרלה בלב המרכז העירוני והנמל על הדנובה, הופרדו בכשרון על ידי חפירים, שערים וחומות גבוהות. המיזם היה אחד מההישגים הצבאיים המשוכללים ביותר בתקופת ימי הביניים. לאחר המצור חיזקו ההונגרים את הצדדים הצפוני והמזרחי בשער נוסף ובכמה מגדלים, אחד מהם, מגדל נבּוֹישָה (Nebojsa) תוכנן לשימוש בתותחים.

ב-14 ביולי 1456 הגיע הוניאדי לעיר המוקפת לחלוטין בשייטת הספינות שלו דרך הדנובה. מולו עמד הצי התורכי כשהוא חוסם את הנהר. הוניאדי שבר את המצור הימי באותו יום תוך כדי שהוא מטביע 3 גליאות עות'מניות ושובה ארבע ספינות גדולות נוספות ו-20 קטנות יותר. לאחר שהרס את צי הסולטן יכול היה הוניאדי לשנע כוחות ומזון לתוך העיר. הגנת המבצר התחזקה.

אבל מחמט השני לא היה מוכן לסיים את המצור ולאחר שבוע של הרעשה ארטילרית כבדה החלו להיווצר פרצות בכמה מקומות בחומות המבצר. ב-21 ביולי הורה מחמט השני על התקפה כללית שהחלה עם הזריחה ונמשכה כל הלילה. הצבא המכתר שטף את העיר, ואז תקף את המצודה. כיון שהיה זה הרגע המכריע ביותר במצור, הורה הוניאדי למגינים להשליך עצים שצופו בזפת וחומרים דליקים נוספים ואז להעלותם באש. במהרה הפרידה חומת להבות אש בין היניצ’רים הנלחמים בעיר וחבריהם שניסו לחדור דרך הפרצות לתוך העיר העליונה. בקרב העז שהתפתח בין היניצ’רים המכותרים וחייליו של סילאגי בתוך העיר העליונה נטתה הכף לצדם של הנוצרים וההונגרים הצליחו להדוף את ההתקפה העזה אל מחוץ לחומות. היניצ’רים שנותרו בתוך העיר נטבחו בעוד שהכוחות התורכיים שניסו לחדור לעיר העליונה סבלו אבדות כבדות. כשחייל תורכי כמעט והצליח להניף את דגלו של הסולטן על המצודה אחז בו חייל בשם טיטוס דוגביץ' וביחד הם צללו מהחומה. (בשל מעשה גבורה זה העניק המלך ההונגרי מתיאש הוניאדי, בנו של יאנוש הוניאדי, תואר אצולה לבנו של טיטוס שלוש שנים אחר־כך).

[עריכה] הקרב

ביום שלמחרת אירע משהו בלתי צפוי לחלוטין. על פי כמה דיווחים החלו איכרים צלבנים בפעולה צבאית ספונטנית, ואילצו את קפיסטרנו והוניאדי לנצל את הסיטואציה שנוצרה. למרות פקודתיו של הוניאדי למגינים שלא לבזוז את עמדות התורכים, החלו כמה יחידות לטפס על סוללות הגנה ההרוסות, לחצות את קו ההגנה התורכי ולתקוף את חיילי האויב. פרשי הספאהי (חיל הפרשים הקל) התורכים ניסו בלא הצלחה לפזר את הכוחות התוקפים. מייד הצטרפו נוצרים נוספים לאלו שמחוץ לחומה. מה שהחל כתקרית בודדת הסלים במהירות לקרב מלא.

ג'ובאני די קפיסטרנו ניסה תחילה להורות לאנשיו לחזור אל בין החומות, אך במהרה מצא עצמו מוקף בכ-2,000 צלבנים. הוא הוביל אותם אל קווי העות'מנים כשהוא צועק "האל שברא את הראשית ידאג לאחרית"!

קפיסטרנו הוביל את צלבניו למאסף התורכי בסמוך לנהר הסאבה. באותו זמן החל הוניאדי התקפה נפרדת מהמצודה על מנת להשתלט על עמדות התותחים שבמחנה התורכי.

כשהם מופתעים לחלוטין ממהלך עניינים משונה זה, וכפי שטוענים היסטוריונים אחדים, משותקים בשל פחד בלתי מוסבר, החלו התורכים להימלט. המשמר האישי של הסולטן שכלל כ-5,000 יניצ’רים ניסה נואשות לעצור את הפאניקה ולהשתלט מחדש על המחנה, אך כעת הצטרף גם צבאו של הוניאדי לקרב הבלתי מתוכנן ומאמצי התורכים הפכו חסרי סיכוי. הסולטן עצמו הצטרף לקרב והרג אביר בקרב יחיד, אבל אז חטף חץ בירכו והתעלף. לאחר הקרב קיבלו הפושטים ההונגרים פקודות להעביר את הלילה מאחורי חומות המבצר ולהיות דרוכים לחידוש אפשרי של הלחימה, אך התקפת הנגד התורכית לא התממשה.

תחת מעטה החשכה נסוגו התורכים בחיפזון כשהם מסיעים את הפצועים ב-140 קרונות. הסולטן התעורר מעילפונו בעיר סרונה. לאחר שלמד שצבאו הונס, רוב מפקדיו נהרגו וכל ציודו ננטש רצה השליט בן ה-24 להתאבד על ידי נטילת רעל, אך יועציו הצליחו בעמל רב למנוע זאת. התקפות הפתע גרמו לאבדות כבדות ולמהומה רבה. וכך, במהלך הלילה הסיג מחמט המובס את כוחותיו הנותרים וחזר לאיסטנבול.

[עריכה] אחרית דבר

ההונגרים שילמו עם זאת מחיר יקר תמורת הניצחון שכן במחנה פרצה מגפת דבר שממנה מת גם יאנוש הוניאדי כעבור שלושה שבועות (11 באוגוסט 1456).

חולשות תכנון המבצר שנתגלו במהלך המצור תוקנו בהמשך על ידי ההונגרים. החומה המזרחית החלשה, מקום בו פרצו העות'מנים לתוך העיר העליונה חוזקה על ידי שער זידאן ומגדל נביושה הכבד. אלו היו השיפורים הגדולים האחרונים שבוצעו במבצר עד 1521 כאשר הסולטן סולימאן הראשון כבש אותו לבסוף.

[עריכה] השלמות

הניצחון עצר את התפשטות האימפריה העות'מנית לעבר אירופה הקתולית למשך 70 שנה, אם כי הם ערכו פשיטות אחרות כדוגמת כיבוש אוטרנטו ב-1480-1481 והפשיטה על קרואטיה ושטיריה ב-1493.

במהלך המצור הורה האפיפיור קליקסטוס השלישי על צלצול הצוהריים בפעמוני הכנסיות על מנת לקרוא למאמינים להתפלל עבור המגינים – אך במקומות רבים הגיעו הידיעות על הניצחון מוקדם יותר מהוראה זו, והיא הפכה לסוג הנצחה של הניצחון, והאפיפיור לא ביטל את ההוראה. מכאן המקור לצלצול הצוהריים המקובל עד היום.

לאחר שהמצור על בלגרד עצר את התפשטות העות'מנים באירופה הם התמקדו בשילוב סרביה ובוסניה באימפריה. ולאכיה, הח'אן של קרים ולבסוף מולדביה הפכו למדינות חסות. לא ברור מדוע לא תקף הסולטן את הונגריה ומדוע ויתר על הרעיון להתקדם בכיוונה לאחר המצור הכושל על בלגרד. ייתכן שהוא ראה בכשלון בבלגרד סימן לכך שהאימפריה אינה מסוגלת להתפשט יותר בטרם יהפכו סרביה ובוסניה לבסיס מוצק למבצעים צבאיים. יתר על כן, אין ספק שלכוח הצבאי והמדיני המשמעותי של הונגריה תחת שלטונו של מתיאש הוניאדי הייתה השפעה על היסוס זה.

לאחרונה הובעה דעה, ככל הנראה נכונה, שמחמט השני לא התעניין בכיבוש הונגריה והתייחס לדנובה ולנהר הסבה כאל הגבולות בפועל של האימפריה שלו. מטרתו של מחמט הייתה רק להפוך את הבלקנים לחלק אורגני של האימפריה, שבאופן טבעי הוביל אותו לשאוף לצמצם את ההשפעה ההונגרית והונציאנית באזור. מנקודת השקפה זו לא ניתן לראות במצור על בלגרד ב-1456 כשלב הראשון בתוכנית נרחבת לגבי הונגריה. מטרת המצור הייתה לשלול מההונגרים בסיס הכרחי להתקפות כנגד הבלקנים. כמו כן, המבצר היה הבסיס המתאים ביותר להתקפות כנגד הונגריה, אובדנו היה פותח את המדינה בפני פלישה. בכל מקרה, דבר אחד היה ברור, כף המאזניים נטתה בוודאות לטובת העות'מנים. לגרשם מאירופה הייתה עכשיו משימה בלתי אפשרית. תובנה זו עצבה את המדיניות של המעצמות האירופאיות. אפילו מתיאש הוניאדי ויתר על הרעיון של מלחמה גדולה כנגד התורכים מכיוון שחש שכוחו הצבאי אינו מספק ושהוא אינו יכול לסמוך על עזרה מבחוץ.

התורכים לכדו בחזרה את התותחים שאיבד מחמט השני לאחר קרב מוהאץ' ב-1526.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• המצור על בלגרד אתר Historynet (באנגלית)

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: המצור על בלגרד