היפרטקסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

היפרטקסט הינו תבנית ממשק משתמש להצגת מסמכים, אשר על פי הגדרתו (טד נלסון, 1970) "מסתעף או מוצג על פי דרישה". היישום המרכזי של מסמך היפרטקסט הוא הפניה צולבת למסמך אחר הנקראת היפר קישור. לחיצה על היפר קישור מציגה למשתמש את המסמך המקושר. המעבר הזה בין מסמכים נקרא "דפדוף" או "גלישה".

מסמך היפרטקסט יכול להיות סטטי או מיוצר דינמית על פי דרישת המשתמש. לכן, מסמך היפרטקסט בנוי היטב יכול לשמש כתחלופה לתבניות ממשקי משתמש רבים הכוללים תפריטים ושורת פקודה, כך שיאפשר לגשת למסמכי היפרטקסט אחרים ואף תוכנות אינטראקיביות שונות. המסמכים והתוכנות אינן חייבות להיות במחשב המקומי אלא מכל מקום בעזרת רשת מחשבים כמו האינטרנט למשל. היישום המפורסם ביותר להיפרטקסט הוא ה-World Wide Web.

המונח היפרטקסט נמצא בשימוש לעיתים קרובות כאשר המונח היפרמדיה מתאים יותר.

[עריכה] היסטוריה

הדבר שהיווה את האות להיפרטקסט הייתה טכניקה פשוטה אשר הייתה בשימוש על ידי מילונים ואנציקלופדיות, בתוך ההגדרה היו אותיות קטנות שהיו מסמנות את המצאותו של ערך המסביר מילה מסוימת. בנוסף להפניה ידנית כזו, נעשה שימוש בסידור של פירושים מסביב לטקסט המרכזי. הדוגמה המרכזית לשיטה זו היא בתלמוד.

הרעיון בהיפרטקסט הוא להתמודד עם הבעיה של יתר-מידע. כל האנשים המוזכרים בהמשך עסקו בנושא כי חשו שהאנושות טובעת פשוטו כמשמעו בעודף מידע, כך שלעיתים קרובות מקבלי החלטות קיבלו החלטות טיפשיות ומדענים בשוגג עשו עבודה כפולה.

בשנים המוקדמות של המאה ה-20, שני אנשי חזון, התמודדו אל מול בעיית ההפניה הצולבת, באמצעות שיטה עתירת כח אדם. פול אוטלט הציע אב-טיפוס להיפרטקסט מבוסס על עקרונות מסמך שכתב כך שכל מסמך יפורק למשפטים מאפיינים יחידים, ויאוחסנו בכרטיסיות אינדקס. בשנות ה-30, הרברט וולס הציע את הקמתו של מוח עולמי. מסיבות ברורות של תקציב, אף אחת מההצעות לא הגיעה רחוק.

לכן, ההיסטוריה המרכזית של ההיפרטקסט מתחילה בשנת 1945, כאשר ונוואר בוש כתב מאמר בכתב העת האטלנטיק הנקרא "כיצד אנו נחשוב", על מתקן עתידני הנקרא Memex. הוא תיאר את ההתקן כשולחן מכני המחובר לארכיון רחב של מיקרופילם אשר יהיה מסוגל להציג ספרים, טקסטים או כל מסמך מהספריה, ויהיה מסוגל באופן אוטומטי לעקוב אחר ההפניה מעמוד מסוים לעמוד אחר.

מרבית המומחים לא החשיבו את ה-Memex כמערכת היפרטקסט אמיתית. בכל אופן, המאמר השפיע ועורר השראה אצל שני אמריקנים אשר נחשבים כממציאי ההיפרטקסט, טד נלסון ודוגלס אנגלברט.

נלסון טבע את המונח היפרטקסט בשנת 1965 ועזר לאנדריוס ואן דאם לפתח את מערכת עריכת ההיפרטקסט בשנת 1968 באוניברסיטת בראון. אנגלברט החל לעבוד על Network Library System (מערכת ספריה מרושתת - NLS) בשנת 1962 במכון המחקר סטנפורד, אך עיכובים בהשגת תקציבים, כח אדם וציוד גרמו לכך שלא השלים את מאפייני המפתח של המערכת עד 1968.

אחרי שתקצוב ל-NLS הפך להיות טפטוף ב-1974, ההתקדמות בפיתוח ההיפרטקסט כמעט נעצרה. באותו הזמן, פרויקט בשם ZOG החל באוניברסיטת קרנגי מלון כמחקר על בינה מלאכותית. רק מאוחר יותר הבינו המשתתפים בפרויקט שהמערכת שלהם היא מערכת היפרטסקט. ZOG הפך למוצר ב-1980 ומאוחר יותר שווק כ-KMS.

היישום הראשון של היפרמדיה היה כמפה של אספן בשנת 1977.

בשנות ה-80 המוקדמות נערכו מספר ניסויים של היפרטקסט והיפרמדיה, מאפיינים רבים שולבו לאחר מכן ב-Web. בכל אופן, אף לא אחת מתוך אותן מערכות הגיעה להצלחה נרחבת או להכרה על ידי צרכנים.

מדריכים היו מערכות ההיפרטקסט הראשונות למחשבים אישיים, אך זו לא הייתה הצלחה של ממש. המדריכים היו די יקרים וקשים להפעלה, מכיוון שפותחו בתחילה עבור מערכות UNIX והוסבו לעבודה עם DOS.

באוגוסט 1987, אפל הציגה את היפרכרד, תוכנה למחשבי המקינטוש שלה בועידת MacWorld בבוסטון. היפרכרד היה פגיעה ישירה ועזר לפשט את עקרון ההיפרטקסט לציבור הרחב. באותה השנה גם נערכה הועידה האקדמית להיפרטקסט.

בסוף 1990, טים ברנרס לי, מדען ב-CERN, המציא את ה-World Wide Web על מנת לעמוד בביקוש שיתוף מידע בין מדענים העובדים באוניברסיטאות שונות ומכונים בכל רחבי העולם. מאוחר יותר, בשנת 1993, NCSA באוניברסיטת אילינוי שחררו את הגרסה הראשונה של דפדפן מוזאיק להחליף את שני הדפדפנים הקיימים ומלאי הבעיות. תעבורת ה-Web עלתה פלאים, מ-500 שרתים ידועים בשנת 1993 עד למעלה מ-10,000 שרתים בשנת 1994 אחרי ששוחררו גרסאות של הדפדפן ל-PC ולמקינטוש.

כל המערכות המוקדמות של היפרטקסט נעלמו במהירות בזכות הצלחת ה-World Wide Web.