הוריקן קתרינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מסלול הסופה

הוריקן קתרינה (באנגלית: Hurricane Katrina) הוא סופת הוריקן אשר חצתה את פלורידה ופגעה בחופי ארצות הברית בקירבת העיר ניו אורלינס שבלואיזיאנה ב-29 באוגוסט 2005.

הסופה החלה כשקע טרופי באזור איי בהאמה ב-23 באוגוסט ולמחרת פגעה בחופי פלורידה ליד העיר מיאמי. הסופה הוגדרה תחילה כבעלת דרגה 1 בסולם סאפיר סימפסון, אולם לאחר שחצתה את פלורידה, בעת המעבר מעל מפרץ מקסיקו, התחזקה הסופה וסווגה לסופה מדרגה 5 (הדרגה החזקה ביותר). עינה של הסופה הגיע לקוטר של 48 ק"מ, ומהירות הרוח של הסופה הגיעה ל-278 קמ"ש בעת פגיעת הסופה בחוף לואיזיאנה.

בשל הסכנה של הסופה הורתה ממשלת לואיזיאנה על פינוי של העיר ניו אורלינס. החשש העיקרי היה הצפת העיר אשר 70% משטחה מצויים מתחת לפני הים, ובשל החשש מהגלים הצפויים להגיע לגובה של 8 - 11 מטרים מעל פני הים ולעבור מעל הסוללות המגינות על העיר מפני הצפות.

פגיעת הסופה בחוף לואיזיאנה

עם מעבר הסופה הרשויות נקבו במספר של כ-10,000 בני אדם שנספו כתוצאה מהסופה. רוב הנספים היו בני מיעוטים עניים אשר לא הצליחו להיחלץ מהעיר בכוחות עצמם. בנוסף לכך, היו דיווחים על תופעות של ביזה ופשע. אצבע מאשימה הופנתה לעבר הנשיא ג'ורג' בוש וממשלו על אדישות ועל כישלון הסיוע לתושבים, שעירם הפכה למעין עולם שלישי בתוככי ארצות הברית. מכל רחבי העולם הוצע סיוע הומניטרי, אך מנגד, בין יריביהם של האמריקנים היו שראו את האסון כעונש אלוהי על פשעיהם. השקפות כאלו הושמעו אפילו בידי מתנגדי ההתנתקות בארץ [1].

[עריכה] רטרוספקציה

תמונת לווין של הסופה

הוריקן קתרינה, בעל לחץ של 918 מיליבאר במרכזו, הינו ההוריקן החמישי בעוצמתו הפוגע בארצות הברית מאז החלו לתת לסופות שמות (שנת 1950), והשישי בעוצמתו מאז החלו למדוד את עוצמת הסופות בשנת 1851.

בשנת 1969 פגע הוריקן קאמיל בחוף ארצות הברית, ונמדד בו לחץ של 909 מיליבאר.

שתי סופות אלה, וכן סופה משנת 1935 (שאין לה שם) שנמדדה בה לחץ של 892 מיליבאר, היו שלוש הסופות היחידות בקטגוריה 5 שפגעו בארצות הברית מאז שנת 1851 - עד שבאו ההוריקנים ריטה ווילמה.

[עריכה] הכנות לקראת הסופה

כהכנה לקראת הסופה הוצא ב-28 באוגוסט בשעה 7:30 שעון מקומי צו לפינוי כל מיליון תושבי העיר [2]. כ-100,000 תושבים חסרי אמצעי תחבורה נותרו בעיר על אף צו הפינוי, והם הועברו למחסות מאולתרים מפני הסופה, ובהם איצטדיון הפוטבול של ניו אורלינס.

גם במחוזות הסמוכים לעיר ניו אורלינס, לאורך חוף לואיזיאנה ובמספר מחוזות באלבמה ניתנו צווי פינוי. בשל פקקי התנועה הכבדים שנגרמו בשל המספר הרב של תושבים המנסים להתפנות, נאלצו רשויות התנועה במדינות אלה להפוך את הכבישים הפונים דרומה לכבישים בהם כיוון הנסיעה הינו צפונה, ובכך מנעו למעשה כל כניסה לאזורים המפונים.

ספינות צי ארצות הברית המצוייות בנמל פסקאגולה פונו מן הנמל ללב ים, וכן פונו כלי הטייס של חיל האוויר של ארצות הברית מבסיס קסלר המצוי במחוז בילוקסי. בנוסף לכך, פונו בסיסים בפנסקולה שבפלורידה ובואלפאראסיו.

תחנת הכוח הגרעינית שבווטרפורד נסגרה ב-28 באוגוסט מחשש לנזקים שהסופה תגרום לתחנה.

הסופרדום של לואיזיאנה - מקום מחסה זמני לכ-10,000 מתושבי העיר.

כ-70% משטחה של העיר ניו אורלינס מצוי בין 30 ס"מ ל- 6 מטרים מתחת לפני הים. מסיבה זו מערכת הביוב של העיר מנצלת משאבות חשמליות השואבות את מי הביוב ומי הגשמים על מנת למנוע את הצפת העיר.

סביב העיר נמצאת מערכת של סוללות עפר המגינות על העיר מפני מי הים. גובהם של סוללות אלה הינו 4 מטרים (וראו מפות). במקרה של גשמים חזקים במיוחד או הצפות בשל גלי ים גבוהים יש חשש שהעיר תוצף. חשש זה מתגבר בשל הפסקות החשמל הצפויות להשבית את עבודת המשאבות.

מצפונה מוקפת העיר באגם פונטצ'ארטריין אשר יכול לעלות על גדותיו, בשל כמויות הגשם הרבות הצפויות בשל הסופה, וכן בשל הגלים הגבוהים הצפויים באגם [3].

מחשש להצפות אלה, הורה, לאשונה בתולדותיה, ראש העיר של ניו אורלינס, ריי נאגין על פינויה. ראש העיר הורה על הקמת מספר מחסות מפני הסופה לתושבים שלא הצליחו לעזוב את העיר, והורה על הפיכת הסופרדום של לואיזיאנה למחסה סופה. המבנה ממוקם בגובה של מטר אחד מעל פני הים, ונבנה על מנת לעמוד בפני כוחם של גלים גבוהים, הצפות עד לגובה של 10.6 מטרים, ורוחות של עד 320 קמ"ש[4]. אולם כבר עם תחילתה של הסופה נפגע גג המבנה והחל לדלוף.

חתך המדגים את גובה העיר ניו אורלינס ואת סוללות העפר המגינות עליה

הנשיא ג'ורג' ווקר בוש הכריז על העיר כאזור אסון, עוד בטרם הגיעה הסופה אל העיר [5]. וזאת בשל אזהרה של המרכז לחיזוי מזג האוויר אשר צופה שמרבית בנייני העץ בעיר יהרסו מעוצמתה של הסופה [6].

חשש נוסף היה שמאגרי הדלק בבתי הזיקוק הרבים שבקרבת העיר יישפכו אל המים וייצרו תערובת של תרכובות כימיות רעילות אשר יציפו את העיר, ויגרמו למחסור של מים נקיים. אם תחזית זו הייתה מתממשת, היו נדרשים כשישה חודשים לנקות את העיר מהרעלים [7].

[עריכה] נזקי הסופה

בשעה 10 בבוקר (שעון מקומי) ב-29 באוגוסט חצתה הסופה את ניו אורלינס. לאחר חצייתה את העיר נחלשה הסופה והגיעה לקטגוריה 3.

ניו אורלינס מוצפת לאחר הוריקן קתרינה, במרכז התמונה איצטדיון ה"סופרדום".

הסופה הציפה את הרובע הצרפתי של העיר, בשל כשלים במשאבות הביוב של העיר. כמו כן נפרצו שתיים מסוללות העפר המגינות על העיר, ומים בגובה 2 מטרים החלו להציף את הרובע התשיעי של העיר [8], [9].

מספר רחובות במרכז העיר הוצפו במים בגובה 3 מטרים [10].

עם חלוף הסופה ובעקבות המים המזוהמים שהציפו את העיר החלו בפינוי תושבים, גם בכפייה [11].

[עריכה] תעשיית הנפט

כלכלנים רבים סבורים כי הסופה תגרום לנזק רב למתקני זיקוק הנפט הרבים המצויים באזור לואיזיאנה, ומספקים 24% מצריכת הנפט בארצות הברית. כמו כן דרך נמלי לואיזיאנה, המייבאים 11% מצריכת הנפט של ארצות הברית, סגורים בשל הסופה מה-27 באוגוסט [12]. כלכלנים סבורים כי כתוצאה מהסופה ומעליית מחירי חבית נפט בארצות הברית מעל ל- 70 דולרים (במקום 66.13 דולרים קודם לסופה) יעלו מחירי האנרגיה בעולם כולו. [13].