הדלדלות שכבת האוזון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החור בשכבת האוזון (או החור באוזון כפי שנהוג לקרוא לתופעה בציבור), הוא אזור באטמוספירה שבו נדלדלה מאוד שכבת האוזון. הדלדלות זו הפכה לאחת הבעיות הבוערות באיכות הסביבה במחצית השנייה של המאה ה־20 בנוגע לאטמוספירה, כשלצידה בולט אפקט החממה.
תוכן עניינים |
[עריכה] חשיבותה של שכבת האוזון
שכבת האוזון מצויה בסטרטוספירה. היא נוצרת בעיקר כתוצאה מברקים בתהליכים טבעיים. לשכבה זו חשיבות רבה בקיום החיים על פני כדור הארץ. שכבת האוזון מסננת את הקרינה האולטרה־סגולה המגיעה מהשמש, המסכנת את היצורים החיים ואף גורמת לסרטן העור. שכבת האוזון בולעת את הקרינה בעלת אורכי הגל שבין 295 ל־320 ננומטר. בשנת 1983 נתגלה ששכבת האוזון מעל הקוטב הדרומי הדלדלה עד מאוד ודרכה חודרת הקרינה המסוכנת.
על פי מדענים העוסקים בנושא, שכבת האוזון היא זו שאיפשרה לבעלי חיים לצאת מתוך האוקיאנוס אל פני האדמה ולהתחיל בהתפתחות החיים על היבשה.
ירידה בעובי שכבת האוזון מאפשרת לכמות קרינה גבוהה יותר להגיע אל כדור הארץ, הגדלת הקרינה פוגעת באדם (מגדילה את שכיחות סרטן העור, פוגעת במערכות חיסוניות, גורמת לנזקים לראיה), וכן פוגעת בצמחים, בחיות ובחומרים פלסטיים.
[עריכה] הפגיעה בשכבת האוזון
מבין החומרים הפוגעים בשכבת האוזון ניתן למנות את:
- CFC (כלורופלואורן קארבון) – תרכובות של כלור, פלואור ופחמן, ששימשה כחומר קירור במקררים ומזגנים, ממסים וחומרים לניקוי תעשייתי, חומרים מקציפים, חומרים לכיבוי אש ותרסיסים.
- פחמן ארבע־כלורי – משמש כחומר גלם ל־CFC, ממס וזרז לתהליכי ייצור בתעשייה.
- HCFC – תרכובות של CFC ומימן ששימשו למשך תקופה מסוימת כתחליפים ל־CFC
- מתיל ברומיד – תרכובת של פחמן, מימן וברום המשמשת חומר הדברה לחיטוי קרקע ולטיפול במוצרים חקלאיים.
- האלונים – תרכובות ברום, פלואור ופחמן המשמשים כחומר כיבוי שרפות במטפים.
- מתיל כלורופורם – תרכובת המכילה פחמן, מימן וכלור ומשמשת ממס בתעשייה.
חומרים אלה בדרך כלל יציבים מאוד בשכבת הטרופוספירה ומתפרקים רק בסטרטוספירה בהשפעת קרינה חזקה של אור אולטרה־סגול. בהתפרקם הם משחררים אטום בודד של כלור או ברום (רדיקל חופשי), המתקיפים את מולקולת האוזון וגורמים להתפרקותה למולקולת חמצן ולאטום חמצן חופשי, אולם אטום הכלור או הברום נשאר חופשי, ופנוי לפרק עוד מולקולת אוזון. כך כל מולקולה של החומרים המוזכרים לעיל יכולה לפרק מספר גדול של מולקולות אוזון.
[עריכה] פעולות לשיקום שכבת האוזון
להפסקת הפגיעה באוזון נחתמה ב-16 בספטמבר 1987 אחת האמנות הגלובליות הראשונות לענייני סביבה – פרוטוקול מונטריאול. האמנה אסרה שימוש בכימיקלים שאחראים לפגיעה באוזון, בעיקר גזים מסוג פריאון, בהם נעשה שימוש בתרסיסים ובמקררים. חוקרים שניתחו נתונים שנאספו ב–20 השנים האחרונות על ידי לוויינים ושלושה מתקנים המונחים על הקרקע, מצאו שקצב היעלמות האוזון ירד משמעותית בסטרטוספירה העליונה – החלק העליון ביותר של שכבת האוזון.
על אף שהשכבות העליונות של האוזון נמצאות בדרך לשיקומן, המצב בשכבות התחתונות מסובך יותר. במקרה שלהן, ההתחממות הגלובלית משנה את הטמפרטורות ואת דפוסי הרוחות, מה שמעכב את השיקום.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: שכבת האוזון |
