האינטרנציונל הרביעי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האינטרנציונל הרביעי היה גוף פוליטי סוציאליסטי שנוסד בפאריס ב-1938 בידי לאון טרוצקי כחלופה לקומינטרן (האינטרנציונל השלישי) הקומוניסטי.
בכך שהכריזו על עצמם כעל האינטרנציונל הרביעי ניסו מייסדיו, ה"לניניסטים", או ה"טרוצקיסטים", להציג את עצמם פומבית לא רק כחלופה לקומינטרן אלא גם כממשיכי דרכם של האינטרנציונל הראשון (הסתדרות הפועלים הבינלאומית) שנוסד בידי קרל מרקס והאינטרנציונל השני. הטעם לייסוד התנועה היה ניסיון להקים תנועות מהפכניות חדשות שיוכלו להוביל למהפכות מוצלחות של מעמד הפועלים, מהפכות שמייסדי האינטרנציונל הרביעי ראו כגל שיתפתח לצד מלחמת העולם הממשמשת ובאה וכתוצאה ממנה. ועידת הייסוד אימצה את תוכנית המעבר למהפכה סוציאליסטית כמצע הפוליטי של האינטרנציונל. מסמך זה, והרעיונות שביסודותיו, משפיעים על טרוצקיסטים עד היום.
"הקונגרס העולמי השני" של המפלגה התקיים ב-1948, השלישי ב-1951, הרביעי ב-1954 והחמישי ב-1957.
מספר ארגונים טרוצקיסטים הקיימים כיום רואים בעצמם את האינטרנציונל הרביעי "המקורי", או שהם מציגים עצמם כ"ממשיכי דרכו".
[עריכה] ראו גם
- אינטרנציונל (הפניות)
ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
