דיבוק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיבוק, על פי אמונות מיסטיות שונות, הוא תופעה בה רוחו של נפטר מתעברת בגופו של אדם חי ומשתלטת עליו. על-פי חלק מאותן אמונות, לרוח המת נתנה רשות לכך בעקבות חטא של האדם החי. רוחו של הנפטר מבקשת כביכול מקלט בגופו של החי מפני המזיקין שפוגעים בו.
התופעות שאוחזות באדם עקב הדיבוק הם: תוקפנות כלפי חוץ ותוקפנות עצמית, פרכוסים של הגוף, עיוותי פנים וגלגול עיניים לאחור, אובדן הכרה, דיבור בשפה והברות לא מובנות, השמעת קללות, הבעת תיעוב לערכים דתיים וחברתים שונים ועוד.
ביהדות, האמונה בדיבוק נחשבת לחלק מהקבלה, והייתה נפוצה בקרב יהדות מזרח אירופה. גם בנצרות קיימת אמונה בדיבוק; באנגלית מבחינים בין dybbuk, המונח ה"יהודי", לבין possession, אם כי אין הבדל בין תיאורי שתי התופעות.
[עריכה] ההסבר המדעי
המדע אינו מכיר בקיום ה"דיבוק", ולו משום שאינו מכיר בקיומן של רוחות רפאים. הדיבוק, על-פי המדע המודרני, הוא תופעה התנהגותית. ההסבר המקובל להתנהגותם של אנשים הסובלים מדיבוק הוא בעיות נפשיות שונות כגון לחץ נפשי, היסטריה או מחלת נפש, או תופעות לוואי של הרעלה, שימוש בסמים, וכו'. ייתכן גם כי חלק ממקרי הדיבוק המתועדים אינם אלא התקפות כיפיון (אפילפסיה).
[עריכה] ראו גם
- הדיבוק, מחזה מאת ש. אנסקי
- משפטי המכשפות מסאלם
- מגרש השדים, סרטו של ויליאם פרידקין
