דוב המערות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| דוב המערות | ||
|---|---|---|
 |
||
| מיון מדעי | ||
| ממלכה: | בעלי חיים | |
| מערכה: | מיתרניים | |
| מחלקה: | יונקים | |
| סדרה: | טורפים | |
| משפחה: | דוביים | |
| סוג: | דוב | |
| מין: | דוב המערות | |
| שם מדעי | ||
 Ursus spelaeus |
||
|
||
דוב המערות (Ursus spelaeus), מין בסוג דוב.
דוב המערות חי באירופה בתקופת הפליסטוקן. בניגוד לדוב החום שהמערה משמשת לו לשנת החורף בלבד, דוב המערות חי בהן בחורף, ילד בהן צאצאיו ומת בהן. ההבדל העיקרי בינו לבין הדוב החום הוא הגודל. משקלו היה כטון אחד (1000 ק"ג), גובה כתפיו היה 3.50 מ', כ-30% גבוה מהקרוב החי. הבדל בולט היה המצח שהיה גבוה ובולט.
דוב המערות היה אוכל כל. עיקר מזונו היווה עשבים, תותי בר ודבש, אך לעתים צד גם יונקים קטנים. תוחלת חיו הייתה 20 שנה.
קיימות מספר תאוריות להכחדות המין:
- בסוף עידן הקרח שטח היערות הצטמצם, ואזור המחייה והמזון של הדוב לא הספיק להישרדותו.
בשל גודלו היה צריך דוב המערות לצרוך כמות כפולה מאחיו הקטן, הדלדול במקורות המזון חרץ את גורלו ואת גורל בעלי חיים גדולים אחרים שהוכחדו אף הם בתקופה זו. - תאוריה נוספת אומרת כי האדם הוא שהביא להכחדת המין- על ידי ציד מגמתי והשלטות על מערותיו.
האדם בשחר ימיו (הניאנדרטל ומאוחר יותר האדם הנבון), נלחם כנגד הדוב במטרה להשיג את מעונו, יותר מאת בשרו. לולא מערות הדוב, האדם לא היה שורד את עידן הקרח
בניגוד לדוב החום, דוב המערות חי בלהקות ולכן משימת סילוקו מהמערות, הייתה קשה ביותר. שרידי הדוב שנמצאים במערות רבים, מספרים לנו את המלחמה הקשה. ניתן רק לשער למה נכחד מין זה, ואיך ניצל הדוב החום (שאף הוא חי בתקופה זו) ממזג האויר ומהציד הנורא. כנראה, איימה נוכחותו של הדוב הגדול, מעונו היה חשוב לאדם ופרווה יחידה הייתה מספקת לבניית אוהל שלם.
האדם הנבון, שבא במקום האדם הניאנדרטלי, היה יצור חברותי יותר שחי וצד בלהקות. עד לתקופה זו, היו הדובים ביתרון מספרי, אך מרגע שהתקהל האדם נעשה בעל כוח גדול יותר.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דוב המערות |
[עריכה] קישורים חיצוניים
תמונה של גולגולת המין: http://elib.cs.berkeley.edu/cgi/img_query?enlarge=0000+0000+0303+0227
