דגון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דגון היה אל הדגן והחקלאות במיתולוגיה האמורית האבלית והאוגריתית, וכן האל הראשי של הפלשתים. באוגריתית נקרא האל בשם דגנו ובאכדית בשם דאדגאנה או דאגונה.
[עריכה] מקור השם
מקור השם במילה "דגן" שהייתה מקובלת בכל השפות השמיות, או, לפי תאוריה אחרת מקור השם במילה "דג".
[עריכה] איזכורים תנכיים
מקדשו של דגון מוזכרת כאל הפלשתים ומצוי, לפי ספר יהושוע י"ט 27, בשטח נחלת שבט אשר. בספר שופטים מתוארת השמדת מקדש דגון שבעיר עזה על ידי שמשון הגיבור. מקדשו של האל דגון בעיר אשדוד מוזכר בספר שמואל בסיפור שביית ארון הברית:
- "ויקחו פלשתים את־ארון האלוהים ויביאו אותו בית דגון ויציגו אותו אצל דגון: וישכימו אשדודים ממחרת והנה דגון נופל לפניו ארצה לפני ארון ה' ויקחו את דגון וישיבו אותו למקומו: וישכימו בבוקר ממחרת והנה דגון נופל לפניו ארצה לפני ארון ה' וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות אל־המפתן רק דגון נשאר עליו: על־כן לא־ידרכו כוהני דגון וכל־הבאים בית־דגון על־מפתן דגון באשדוד עד היום הזה". (ספר שמואל א', ה', 1-5)
האל דגון מוזכר גם בספרים החיצוניים (ספר מכבים א' י"א 4) וכן בכתביו של יוספוס פלביוס - "קדמוניות היהודים" המזכיר מקום בשם "דגון" בקירבת יריחו.
[עריכה] מקורות חוץ תנכיים
השם דגון מופיע לראשונה בטקסט משנת 2,500 לפני הספירה לערך, בכתבי המארי שבסוריה.
באבלה התגלה כתובת משנת 2,300 לפני הספירה לערך בה מוזכר השם כאל הראשי של העיר וכ"ראש האלים" (BE-DINGIR-DINGIR ), כאשר "אשתו" הייתה האלה "בלאטו" - שפירוש שמה "גבירה". מקדשם נקרא אי-מול שמשמעו "בית הכוכב".
השם מוזכר בתעודה נוספת משנת 1,900 לפני הספירה לערך בה כותב הספרן אתור אסדואו מחצר המארי ומושל נאהור (העיר נחור שבתנ"ך).
באוגרית התגלה מקדש לדגון (בתעתיק: "דגן") משנת 1,300 לפני הספירה לערך, והוא נחשב האל השלישי בחשיבותו מבין אלי העיר (אחרי אל ואחרי בעל).
דגן מוזכר גם בטקסטים שומריים ואכדיים, ומתואר כאל לוחם ומגן (לעיתים מזוהה עם אנליל). בטקסטים אלה הוא מלווה באלה "שאלה" המזוהה לפעמים עם נינליל. במבוא לקוד חמורבי מתואר חמורבי כ"כובש היישובים לאורך הפרת בעזרת האל דגן".
על סרקופג שהתגלה בקירבת העיר צידון שהיה שייך ככל הנראה למלך אשמון- עזר מהמחצית הראשונה של המאה ה-5 לפנה"ס לערך נכתב: "אדון המלכים נתן לנו את דור ואת יפו, ארצות דגון, אשר בשפלת השרון".
