דב יוסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

דב יוסף

תאריך לידה	27 במאי 1899
תאריך פטירה	7 בינואר 1980
ממשלות	1, 2, 3, 4, 5, 6, 10, 11, 12
כנסות	1, 2 , 3
סיעות	מפלגת פועלי ארץ ישראל
תפקידים בולטים	שר הקיצוב והאספקה שר המשפטים שר הבריאות שר הפיתוח שר התחבורה שר המסחר והתעשיה שר בלי תיק

דב יוסף (1899 - 1980), המושל הצבאי של ירושלים בעת מלחמת העצמאות ושר בממשלות ישראל. עורך דין במקצועו.

דב יוסף (ברנרד ג'וזף) נולד במונטריאול שבקנדה בשנת 1899. למד באוניברסיטאות בקנדה ובלונדון. בעל תואר ד"ר לפילוסופיה ומוסמך במשפטים.

בעת מלחמת העולם הראשונה היה ממארגני ההתנדבות לגדודים העבריים בקנדה, ועלה עם הגדוד הקנדי לארץ בשנת 1918.

היה מעורכי הדין היהודים הבולטים בארץ ישראל בתקופת המנדט.

יוסף היה פעיל בתנועת העבודה. הצטרף למפא"י בשנת 1933. שימש כיועץ משפטי של הנהלת הסוכנות היהודית וכממלא מקום ראש המחלקה המדינית שלה. בעת מלחמת העולם השניה היה אחראי על גיוס מתנדבי היישוב לצבא הבריטי (הבריגדה העברית). היה חבר הנהלת הסוכנות משנת 1945. היה בין מנהיגי היישוב שנשלחו בשבת השחורה למעצר בלטרון.

בעת מלחמת העצמאות והמצור על ירושלים, היה דב יוסף המושל הצבאי של העיר. בתפקידו זה היה למעשה המושל האזרחי של העיר, כשהתואר "צבאי" ניתן כדי להראות על מקור סמכותו שנבע מכך שירושלים, שטרם סופחה אז למדינת ישראל, הייתה בשליטה צבאית ישראלית. בתפקידו זה היה אחראי על כך שאספקת המזון, שהיה בעיר בצמצום רב, תהיה מאורגנת ושיוויונית.

המפקד הצבאי של ירושלים, שהיה אחראי על ניהול המערכה הצבאית, היה מפקד חטיבת עציוני דוד שאלתיאל (שלאחר מלחמת העצמאות זכה לדרגת אלוף). דב יוסף חלק על החלטותיו של שאלתיאל ומהלכיו. בספרו "קריה נאמנה" שיצא לאור בשנת 1960, שבו תיאר את ארועי מלחמת העצמאות בירושלים, ביקר בחריפות את את התנהלותו הצבאית של שאלתיאל ועל כך שלא דיווח לו על המצב האמיתי בעיר העתיקה ערב נפילתה. הוא טען שלו היה עושה כן, היה פונה לדוד בן גוריון בדרישה להזעקת כוחות תגבורת. פרסום הספר עורר סערה ציבורית עזה ואף הגיע לדיון בכנסת, כשסיעת חרות הגישה הצעה למינוי ועדת חקירה לבדיקת נסיבות נפילתה של העיר העתיקה. ההצעה נפלה בהצבעה.

לאחר תום מלחמת העצמאות הייתה המדינה מותשת מהמלחמה הקשה והארוכה ומהדם הרב שהוקז, ועם פתיחת שערי הארץ לעלייה המונית, גדלה אוכלוסית המדינה במאות אלפי עולים תוך חודשים ספורים. במצב זה נפגעה הכלכלה קשות והיה צורך בנקיטת צעדי חירום. בחודש אפריל 1949 הכריזה הממשלה על על מדיניות של קיצוב במוצרי המזון הבסיסיים, אשר כונתה בשם "צנע". כל אזרח הוצמד לחנות מכולת קבועה שבה היה עליו לקבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה וכנגד נקודות שהוקצבו לכל אזרח בפנקס אישי. על דב יוסף הוטלה המשימה להיות שר ההספקה והקיצוב. התפקיד ניתן לו לאור הצלחתו, כמושל הצבאי של ירושלים בזמן המצור, להנהיג בה סדר בחלוקת מצרכי המזון חרף המחסור החמור.

באוגוסט 1950 נוספו על הקיצוב במזון גם קיצוב על מוצרי הלבשה והנעלה והוקם מנגנון של מפקחים למניעת הברחת מצרכים שבפיקוח ולמלחמה ב"שוק השחור".

בלחץ דעת הקהל בוטל בשנת 1951 משרד ההספקה והקיצוב, והוא נתמנה לשר התחבורה.

דב יוסף כיהן בכנסת מהכנסת הראשונה ועד לכנסת החמישית, ושימש בתפקידי שרים שונים: שר החקלאות, שר התחבורה, שר המשפטים, שר המסחר והתעשייה, שר הבריאות ואף שר בלי תיק.

בשנת 1952, בהיותו שר המסחר והתעשיה, שימש כדובר המשרד ד"ר ישראל קסטנר. כאשר קסטנר הואשם בעלונו של מלכיאל גרינוולד בשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה בעת השואה, אילץ אותו דב יוסף להגיש תלונה, שבעקבותיה הוגש על ידי המדינה כתב אישום נגד גרינוולד (במשפט זה נערך בירור מקיף על שואת יהודי הונגריה ועל תפקידו של קסטנר בשואה, עד כי המשפט הפך להיות ידוע כ"משפט קסטנר").

דב יוסף היה מתומכיו הנאמנים של דוד בן גוריון. בעת משבר "הפרשה", בראשית שנות ה-60, צידד בעמדת בן גוריון כי בשאלה "מי נתן את ההוראה" תכריע ועדת חקירה משפטית ולא ועדת שרים, שאינה נקיה מנטיות פוליטיות. בעת פילוג מפא"י והקמת רפ"י על ידי בן-גוריון בשנת 1965, לא הצטרף לרפ"י ונשאר במפא"י, אך הורחק בידי ראש הממשלה לוי אשכול מרשימת מועמדי המערך לכנסת השישית ולא נכלל בממשלת אשכול שקמה לאחר הבחירות.

יוסף היה ידוע ביושרתו ובאורח הדיבור היבש והתכליתי שלו (בצרידות קלה ובמבטא אנגלו-סכסי בולט). בשנת 1975 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי, "יונה וחרב".