ג'רמי בנת'ם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ג'רמי בנת'ם | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 15 בפברואר 1748 |
| תאריך פטירה | 6 ביוני 1832 |
| זרם | תועלתנות |
| תחומי עניין מרכזיים | אתיקה, מדע המדינה |
| הושפע על-ידי | דייוויד יום, ג'ון לוק, ג'יימס מיל, אדם סמית |
| השפיע על | ג'ון סטיוארט מיל, פיטר סינגר |
ג'רמי בנת'ם (15 בפברואר 1748 - 6 ביוני 1832), פילוסוף מדיני משפטן, ורפורמטור חברתי ומשפטי בריטי. הוא ידוע ביותר כתומך הראשון בתועלתנות.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
בנת'ם נולד בספּיתְלְפילדז (Spitalfields), לונדון, למשפחה טורית עשירה. גאונתו ניכרה כבר בקטנותו, כשנתגלה כשהוא קורא היסטוריה של אנגליה רבת-כרכים. הוא למד לטינית מגיל 3.
הוא למד בבית ספר ווסטמינסטר, וב-1760 אביו שלח אותו לקווינס קולג', אוקספורד, שם הוא קיבל את תואר ב.א. ב-1763 ומאסטר ב-1766. בנת'ם הוכשר כעורך דין והחל לעבוד כמשפטן ב-1769. אביו החליט שג'רמי ימשיך אחריו לתחום זה, והיה בטוח למדי כי בנו הגאון יהיה יום אחד ללורד צ'נסלור של אנגליה.
אך בנת'ם התאכזב מתחום המשפטים, במיוחד לאחר ששמע את ההרצאות של הסמכות המובילה של אותו זמן, סר ויליאם בלקסטון. מכיוון שהיה מתוסכל ממורכבות המשפט האנגלי הוא החליט לכתוב על המשפט במקום לעסוק בו בעצמו, ואת חייו הוא הקדיש לביקורת על המשפט הקיים ולהצעת דרכים לשיפורו.
מותו של אביו ב-1792 הותיר אותו עצמאי מבחינה כלכלית, והוא חי מכתיבתו בווסטמינסטר. הוא חי שם למשך ארבעים שנה, כשהוא כותב בין עשרה לעשרים עמודים ביום, אפילו כשהיה בשנות השמונים לחייו. בין ההצעות הרבות שלו לרפורמה משפטית וחברתית הייתה תוכנית לבית כלא אותו כינה הפנאופטיקון. אף שמעולם לא נבנה בפועל, הרעיון השפיע לא מעט על הוגים בדורות הבאים, כמו גם על עיצובו הרדיקלי של כלא פנטונוויל ועל תכנונם של בתי כלא אחרים.
ב-1823 יסד בנת'ם את ה"ווסטמינסטר ריביו" יחד עם ג'ון סטיוארט מיל ככתב עת עבור פילוסופים רדיקלים.
בנת'ם האמין כי החינוך צריך להיות דמוקרטי יותר ופתוח לכל, בלי קשר לרמה הכלכלית שלהם ולהשתייכותם לכנסייה האנגליקנית, שני תנאים שהיו נצרכים עבור קבלה לאוניברסיטאות קיימברידג' ואוקספורד. אף שהוא לא ייסד אותה, ה"יוניברסיטי קולג'" הלונדוני הייתה האוניברסיטה הראשונה שקיבלה את תלמידיה ללא קשר לגזע, דת ושיוך פוליטי, וככזו התאימה לדעותיו.
לאחר מותו, גופתו של בנת'ם שומרה ונשמרת בארון עץ, הנמצא באוניברסיטה זו. מפעם לפעם הארון מוצא בטקסים רשמיים. הראש עשוי משעווה, בשל נזק שנגרם לראש בשימור. כאשר הראש היה יחד עם הגופה הוא נגנב כמה פעמים על ידי הסטודנטים במעשי קונדס, ולכן כיום הוא שמור במקום בטוח.
[עריכה] כתבים
ב-1776 בנת'ם פירסם באופן אנונימי את ה"פרגמנטים על הממשל" שלו, ביקורת על ה"הערות" של בלקסטון, וב-1780 את ה"הקדמה לעקרונות המוסר והמשפט". חיבורים אחרים הם "פנופטיקון", שם הוא מציע דרכי שיפור למשמעת בבתי הכלא, "הרצאה על חקיקה אזרחית ופלילית" (1802), "עונש וגמול" (1811), "עקרונות הרפורמה הפרלמנטרית" (1817), ו"חיבור על עדויות משפטיות".
[עריכה] תועלתנות
בנת'ם היה ה"פילוסוף הרדיקל" הראשון ואולי הגדול ביותר – הוא לא רק הציע רפורמות חברתיות ומשפטיות רבות, אלא גם ניסח עקרונות מוסריים על פיהם יש לבסס את הרפורמות האלה. פילוסופיה זו, תועלתנות, טענה כי המעשה או המדיניות הנכונה היא זו שתביא ל"אושר הרב ביותר למספר הגדול ביותר" – משפט שלרוב מיוחס לו, שלא בצדק, אם כי מאוחר יותר הוא השמיט את החלק האחרון ואימץ את "עקרון האושר הגדול ביותר". בנת'ם גם הציע פרוצדורה על פיה אפשר להעריך באופן מכני את המעמד המוסרי של כל מעשה, אותה הוא כינה הקלקולוס ההדוני. התועלתנות פותחה ושונתה בידי תלמידו המפורסם יותר של בנת'ם, ג'ון סטיוארט מיל. בידיו של מיל, "בנת'מיזם" נעשה ליסוד חשוב בסדר הליברלי של מטרות המדיניות הציבורית.
יש שאומרים כי לתאוריה של בנת'ם, בניגוד לזו של מיל, חסר את עקרון ההגינות המגולם במושג הצדק. לדוגמה, המבקרים אומרים, לכאורה יהיה זה מוסרי לענות אדם אחד בכדי ליצור אושר גדול יותר בקרב מספר גדול יותר של אנשים. אולם, התאוריה של בנת'ם מונעת תוצאות שכאלה, מכיוון שהאושר תלוי במידה רבה גם בתקוות של אנשים לגבי עתידם ולא רק בהווה, לא יהיה זה הגיוני להקריב אדם אחד למען הרבים כי אז הרבים יחששו גם הם לגורלם. אם כן, לרבים יש אינטרס מצד האושר שלהם, לשמר את האושר המינימלי של כל אחד מהיחידים.
בכל מקרה, בנת'ם לא חשב כי יש ליישם את עקרונות התועלתנות ללא כל הגיון או מחשבה על צדק והגינות. אם כי בנת'ם ראה "כאב" ו"עונג" כגורמים הבסיסיים, הוא עדיין איפשר להגיון האנושי להתגבר עליהם: "הטבע הציב את האדם תחת שני אדונים, כאב ועונג. רק הם יכולים להורות לנו מה עלינו לעשות, ומה נעשה בפועל. מצד אחד דגל הטוב והרע, ומהצד השני שרשרת הגרימה, מחוברים לכס מלכותם. הם מושלים בנו בכל אשר נעשה, נאמר ונחשוב... (עקרונות המוסר והחקיקה 1781, בתחילתו).
