ג'יין גודול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ולריה ג'יין מוריס גודול (Valerie Jane Morris Goodall) המוכרת יותר כג'יין גודול (נולדה ב-3 באפריל, 1934 בלונדון) היא חוקרת פרימטים, אתולוגית, ואנתרופולגית בריטית, הידועה בעיקר בזכות למעלה מארבעים שנות מחקר וחיים יחד עם שימפנזים בכדי להבין את דפוסי חיי החברה שלהם והיחסים הסוציאלים שבין השימפנזים, וכן חקר השימפנזים בכלל, מטעם תפקידה כמנהלת של "מכון ג'יין גודול" השוכן בטנזניה וכן בפארק הלאומי גומבה.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 חייה 2.1 השגים מקצועיים 3 ביקורת 4 פרסומים 4.1 ספרים 4.2 סרטים 5 ראו גם 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] חייה

ג'יין גודול נולדה ב-3 באפריל, 1934 בלונדון, אנגליה, כילדה הראשונה של מורטימור הרברט מוריס גודול וונה ג'וסף. אחותה, ג'ודי, נולדה בשנת 1938. לאחר הגירושים של הוריהם, גודול ואחותה עברו עם אימם לבורמות', אנגליה. היא התעניינה בבעלי חיים כבר מאז שנות נעוריה. האנתרופולוג לואי ליקי הבחין בחיבתה לבעלי חיים ובחוש הסקרנות שלה במשך טיולה לקניה, בין 1957 ל-1958 שבו שהה גם לואי ליקי, ולקח אותה למזכירתו. בעקבות עבודתה עם ליקי היא החלה לעבוד וללמוד על שימפנזות בפארק הלאומי גומבה שבטנזניה, בחודש יולי, 1960.

האנתרופולוג ליקי גם סייע לגודול לחזור לאנגליה ולקבל תואר דוקטור באתולוגיה מאוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1964.

גודול התחתנה פעמיים; לראשונה, בשנת 1964 עם צלם חיות הבר הוגו ואן לוויק אך הם התגרשו בשנת 1974. הילד שלהם, היוגו, הידוע בכינויו 'גראב', נולד בשנת 1967. בפעם השנייה, נישאה גודול לדרק ברייקסון באמצע שנות השבעים, עד מותו בשנת 1980.

בשנת 1977, גודול הקימה את 'מכון ג'יין גודול', בטנזניה, מכון שתמף בפארק הלאומי גומב ובמאמצם להגן על שימפנזות ועל מעונותיהם הטבעיים, יערות הגשם. עם 19 שלוחות מסביב לעולם, המכון הוכר בפעילותו החדשנית עבור שימור קהילות השימפנזים והפעלת תוכניות ללימוד נוער על שימפנזים ועל חיות בסכנת החכחדה בכלל, באפריקה, שכיום התרחבה ופעילה ב-87 מדינות. כיום, דוקטור גודול מקדישה למעשה את כל זמנה לתמיכה,מחקר, והבנת השימפנזים, ולפעילות הגנה עליהם ברחבי העולם, שכוללת הרצאות ומחקרים במדינות רבות.

ג'יין גודול קיבלה מדליות, עיטורים, תעודות הוקרה ופרסים רבים על תמיכתה בשימפנזים ומחקרה עליהם. בין השאר, היא קיבלה את 'מדליית הכבוד של טנזניה', 'פרס קיוטו' היוקרתי מיפן, 'מדליית בנימין פרנקלין במדעי החיים' ועוד פרסים רבים. בחודש אפריל 2003, המזכיר הכללי של האו"ם, קופי ענאן, הכריז על דוקטור גודול כ"שליחת השלום ברחבי העולם".

[עריכה] השגים מקצועיים

מחקריה הארוכים והמקיפים של ג'יין גודול על השימפנזות ולימודה אותם הועילו למדע בהבנת היחסים הסוציאלים שבין שימפנזה אחד למשנהו ובין הלהקה כולה, וכן הבנת תהליכי הלמידה, החשיבה המפותחים כל כך אצל השימפנזות, וכך גם הבנת ופעולותיהם של השימפנזות, ומנהגיהם בתוך הלהקה. בנוסף, גודול עזרה למיון השימפנזות ולהבדלתם מהבונבו (שימפנזה ננסית), והכללת שניהם, יחד עם הגורילות כהומינידים.

גודול הייתה שונה מחוקרי חיות רבים אחרים בזמנה, בכך שהיא למדה על בעלי החיים לא בדרך תיאורטית, אלא בדרך מעשית. היא יצאה אל הטבע, לצפות בשימפנזות בסביבתם הטבעית, מתוך אמונה ששם היא תוכל ללמוד עליהם בצורה הטובה ביותר, וכך גם תוכל ליצור איתם קשר אמין יותר. בנוס, גודול גם קראה בשמות לשימפנזות שאותם חקרה, וזאת בניגוד לגישה הרווחת ליצור ריחוק מסוים בין החוקר לבין מושא המחקר, בעל בחיים, כדי לא ליצור קרבה רגשית.

עם הזמן, חוקרים ומדענים רבים הלכו בדרכה של גודול, וחקרו בעלי חיים לא בדרך תיאורטית, אלא בפועל, על ידי צפייה עליהם והבנת אורחות חייהם.

אחת מתרומתיה הגדולות ביותר של גודול לפרימטולוגיה (חקר פרימטים) היא התגלית שהשימפנזות משתמשים בכלים מאולתרים למטרות שונות. במהלך מספר תקופות שבהן חיה גודול בטבע, יחד עם שימפנזים, היא גילתה שהם משתמשים במקלות הנדחפים לתוך חורי נמלים וטרמיטים. החרקים עולים על המקל, ואז השימפנזה מושך את המקל ואוכל את החרקים. לפני גילויה, היה מקובל לחשוב שרק בני אדם מסוגלים להשתמש בכלים לתועלתם. גילוי נוסף על שימפנזות שגודול גילתה היא העובדה שבעת שעמום, שמפנזות יכולים לשתף פעולה כדי לתפוס קופים קטנים, לשם ההנאה בלבד.

גודול תמכה במספר יוזמות חברתיות והומניטריות, ואף 'שירתה' כשליחת האומות המאוחדות לשלום בשנת 2002. בעקבות פעולותיה אלה, היא הוכרזה כאצילה על ידי מלכת אנגליה, בטקס רשמי בארמון בקינגהאם בשנת 2004.

בנוסף, לגודול פינות במספר סדרות טלוויזיה וכן היא כותבת טור במגזין חיות הבר של ה-BBC.

[עריכה] ביקורת

צייר הקומיקס האמריקאי גארי לארסון הציג במדור הקריקטורות שלו זוג שימפנזים מטפחים אחד את רעהו. הנקבה מוצאת שערה אנושית על גופו של השימפנז השני, ושואלת אותו "עשית עוד קצת 'מחקר' עם גודול?"

מכון המחקר של גודול כעס על הפרסום, ועורכי דינה שלחו מכתב ללארסון, שבו טענו שהציור משמיץ ואכזרי, ואם לא תתפרסם התנצלות מאת לארסון גודול תתבע אותו. לבסוף, התברר כי המכתב לא נשלח על דעתה של גודול (שכלל לא ראתה את הקריקטורה), והיא פיטרה את המזכירה שהייתה אחראית לו. כל הרווחים ממכירת הקומיקס הופנו אל מכון המחקר של גודול, והיא כתבה הקדמה משעשעת לסיפרו של לארסון ובו סיפרה את הסיפור במלואו.

בנוסף, מדענים רבים יוצאים כנגד גישתה של גודול בחקר בעלי חיים. הם טוענים שלפני יציאה אל הטבע כדי לצפות בבעלי החיים צריך לחקור אותם מהפן התיאורטי, וכן אסור ליצור קרבה רגשית בן הנחקר לחוקר כדי שהמחקר יהיה בעל נקודת מבט ניטרלית.

[עריכה] פרסומים

ג'יין גודול הוציאה ספרים וסרטים רבים, רובם על חווית חייה עם השיפמנזים. חלק גדול מהסרטים עליה הופקו על ידי ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק.

[עריכה] ספרים

• 'החברים שלי, השימפנזות' ,וושינגטון, בהפקת נשיונל ג'יאוגרפיק (1970), תורגם לעברית כאני והשימפנזים הוצאת עם עובד (1973)

• 'רוצחים זכאים' (יחד עם ה. טנדר לאוויק ),לונדון, (1971)

• 'השימפנזות של גומב':. התפרסם גם ביפנית ורוסית. (1971)

• 'דרך החלון':, לונדון, (1986)

• קרבת משפחה אכזרית (עם מיכאל ניצ'ולס ),ניו יורק, (1990)

• סיבה עבור תקווה ; ספיריטואל נסיעה (עם פהיליפ בארמאן ),ניו יורק.

• 40 שנים בגומב, ניו יורק (2000)

• אפריקה שבעה מדם ניו יורק, (2000)

• מעבר לתמימות:אוטוביוגרפיה במכתבים,ניו יורק, (2001)

• יחסי אמון:מה אנחנו חייבים לעשות לבעלי החיים שאנחנו אוהבים(עם מארק באקופף )סן פרנסיסקו, (2002)

כמעט כל ספריה של גודול לא תורגמו לעברית.

[עריכה] סרטים

• 'גודול מתגעגעת לשימפנזות', נשיונל ג'יאוגרפיק (1963)

• 'בין השימפזות', נשיונל ג'יאוגרפיק, (1984])

• 'אנשי היער', (1988)

• 'התרעת שימפנזות', הפקה עצמית, (1990)

• 'שימפנזות, הם או אנחנו', (1990)

• 'החיים והאגדה של ג'יין גודול', נשיונל ג'יאוגרפיק, (1990)

• 'יומן שימפנזות', BBC, (1996).

• 'ג'יין גודול: מדוע?', נשיונל ג'יאוגרפיק, (2000)

[עריכה] ראו גם

• שימפנזה

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אתר הרשמי של ג'יין גודול
• הביורפיה של ג'יין גודול
• מידע על ג'יין גודול
• מחקריה של ג'יין גודול
• אתר לא רשמי על ג'יין גודול