ג'ולי כריסטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ג'ולי כריסטי (Julie Christie) (נולדה ב- 14 באפריל 1941), שחקנית בריטית זוכת פרס האוסקר. הייתה דמות מובילה בחיי הזוהר של לונדון בשנות השישים, שכיום, בראשית המאה ה-21 נחשבת לאייקון קולנועי.

ג'ולי כריסטי נולדה במדינת אסאם, מזרח הודו, כשאז עוד הייתה חלק מן האימפריה הבריטית. אחת משני ילדיהם של רוזמרי ראמסדן ופרנק ג'ון כריסטי, שניהל מטע תה. היא למדה במנזר בהודו (שמשם הורחקה) ואחר כך בבית ספר למשחק בלונדון. כל זאת לפני הפריצה הגדולה שלה, ב- 1961 בסדרת המדע בדיוני של ה- BBC, שנקראה "A for Andromeda".

תפקידה הגדול הראשון בקולנוע היה כֵּ‏ליז בסרטו של ג'ון שלזינגר "בילי בדאי" משנת 1963. שלזינגר, שליהק אותה לתפקיד רק לאחר ששחקנית עזבה, ביים אותה גם בתפקיד הפריצה שלה, כדוגמנית הלא מוסרית דיאנה סקוט ב"דרלינג" (1965), תפקיד שהמפיקים הציעו במקור לשירלי מקליין. למרות שלמעשה כריסטי הייתה אלמונית לפני "דרלינג", היא נבחרה לגלם את דמותה של לארה אנטיפובה בסרטו רחב היריעה של דייוויד לין, "ד"ר ז'יוואגו", עיבוד קולנועי לספרו של זוכה פרס נובל בוריס פסטרנק. הסרט שיצא לאקרנים בדצמבר 1965 היה לאחד הסרטים המצליחים בתולדות הקולנוע, ולסרט שג'ולי כריסטי הכי מזוהה איתו.

ארבעה חודשים לאחר מכן, זכתה כריסטי בת ה-25 בפרס האוסקר לשחקנית ראשית על הופעתה ב"דרלינג". בהמשך היא גילמה את גיבורת ספרו של תומס הרדי, בת־שבע אברדין בסרטו של שלזינגר הנושא את אותו השם, "הרחק מן המון הסוער", ובתפקיד הראשי בסרטו של ריצ'רד לסטר, "פטוליה", בו כיכבה לצד ג'ורג' סי. סקוט.

בשנת 1971 הופיעה כריסטי בשני סרטים עטורי שבחים: הדרמה הרומנטית "המקשר", זוכה פרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן, בו כיכבה לצד אלן בייטס ובסרטו של רוברט אלטמן, "הקלפן והיצאנית", שהביאה לו מועמדות שנייה לפרס האוסקר. במהלך שנות השבעים הופיעה בסרטים כגון "המבט" (1973), של הבמאי ניקולס רוג, הסאטירה "שמפו" (1975), בו כיכבה שוב לצד וורן בייטי (לאחר "הקלפן והיצאנית"), סרט המדע בדיוני "זרע השטן" (1977) וקומדיית הפנטזיה "השמיים יכולים לחכות" (1978) שביימו וורן בייטי ובאק הנרי. הסרט זכה בשלושה פרסי גלובוס הזהב וקיבל 9 מועמדיות לאוסקר, אך לא לכריסטי עצמה. היא עברה להתגורר בהוליווד במהלך עשור זה, שם ניהלה מערכת יחסים מתוקשרת ביותר עם וורן בייטי בשנים 1967-1974. לקראת סיום הקשר עמו, חזרה כריסטי לבריטניה, שם היא חייה בחווה בויילס, עד לשובה לארצות הברית שלושה עשורים אחר כך.

בשנות השמונים ניסתה כריסטי לשמור על פרופיל נמוך ונמנעה מהופעות בסרטים רבי תקציב. בין השאר כיכבה בסרט הטלוויזיה "שולחנות נפרדים" (1983), גרסה שנייה לסרטו של דלברט מאן מ- 1958. בסרט זה כיכבו פעם נוספת כריסטי ובייטס, כמו גם ג'ון שלזינגר שביים. בנוסף הופיעה בדרמה "חום ואבק" מאותה שנה, דרמת המלחמה "שובו של חייל" ובסרטו של סידני לומט "עוצמה" (1986), היחיד מבין סרטיה בעשור זה שהיה הוליוודי באופן מובהק.

מבין סרטיה במהלך שנות התשעים נמנים" "איש תחנת הרכבת" (1992) לצד דונלד סאתרלנד, "המלט" (1996), גרסתו של קנת בראנה למחזהו של שייקספיר והדרמה הרומנטית "האהבה שאחרי" (1997), שהביא לה מועמדות שלישית לפרס האוסקר. ב- 2004 עשתה סוג של קמבק כשהופיעה בשלוש הפקות הוליוודיות מצליחות: "טרויה", בו גילמה את תטיס, אמו של אכילס, "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן" (השלישי בסדרה) ו"למצוא את ארץ לעולם לא", הדרמה הביוגרפית על חייו של ג'יימס מתיו ברי, מחבר הספר "פיטר פן". לאחר מכן הופיעה בסרט הספרדי זוכה פרס "גויה", "הסוד מאחורי המילים".

[עריכה] חייה הציבוריים והפרטיים

כריסטי מעולם לא נשאה, ואף הבהירה מפורשות שאין בכוונתה לעשות זאת. שותפה לחיים, מאז 1979 הוא עיתונאי הגארדיאן, דנקן קמפבל. הוא זה שדירבן את כרירסי לשוב ולהתגורר בלוס אנג'לס, שם קמפבל פועל במסגרת עבודתו. מאז שנות השבעים כריסטי מעורבת חברתית בסוגיות רבות, כמו זכויות החיות, הגנת הסביבה והמירוץ הגרעיני.

הקודם:
1964 - ג'ולי אנדרוס ("מרי פופינס")

זוכת פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר
לשנת 1965 - ג'ולי כריסטי ("דרלינג")

הבא:
1966 - אליזבת טיילור ("מי מפחד מוירג'יניה וולף?")