גוטפריד קלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גוטפריד קלר (19 ביולי 1819 ציריך - 15 ביולי 1890 ציריך), סופר ומשורר שוויצרי.

[עריכה] חייו

קלר נולד בציריך, בנו של הנס-רודולף קלר, גלף עץ מן הכפר גלאטפלדן, אשר מת ב-1824, כשהיה בנו רק בן חמש. למוות המוקדם של האב ולרקע שממנו בא נודעו חשיבות גדולה מאוד ביצירתו של קלר. אימו אליזבת התחתנה שוב כעבור שנתיים. נישואיה השניים לא עלו יפה וב-1834 התגרשה.

בגיל שש נשלח קלר לבית הספר לעניים, ובגיל 12 נשלח לבית ספר תעשייתי. כעבור שנה גורש מן המוסד בגלל ריב בין התלמידים. מכיוון שנראה שדרך זו באה אל קיצה, החל ללמוד ציור ושירת שנה אצל אומן הליטוגרפיה וציורי הנוף (ודוטות) פטר שטייגר. בשנים 1837-8 המשיך במסלול האמנותי, ועבר למורה רודולף מאייר, שאצלו שיפר את כישורי הציור שלו ושאיתו עבד במהלך לימודי האמנות במינכן שאותם התחיל באפריל 1840 וסיים ב-1842 ללא הצלחה.

לאחר שהותו במינכן שב לציריך, במטרה להקדיש את עצמו למלאכת השירה. הוא פירסם את שיריו הראשונים, לקח חלק בשינויים החברתיים של זמנו (התקופה שקדמה לאביב העמים) ובשנת 1846 פירסם את אסופת שיריו. עד שנת 1848 התגורר אצל אימו. לאחר הכישלון במינכן זנח לחלוטין את הציור והתמקד עתה בשירה. בתקופה זו נוצרו גם הטיוטות הראשונות ליצירתו המפורסמת ביותר, היינריך הירוק, אשר לאחר עריכה מקיפה הפך בגרסתו השנייה לאחד מרומני החניכה החשובים ביותר בשפה הגרמנית, שווה בחשיבותו ל"וילהלם מייסטר" של גתה ול"צייר נולטן" של אדוארד מוריקה. בנוסף לכתיבה היה מעורב פוליטית, כתב טורי שירה אקטואליים והשתתף במילציות שלחמו במלחמות הבין-קנטוניות נגד לוצרן (בשנים 1844-5). קלר אימץ עמדה דמוקרטית רדיקלית ותיעב את השמרנים.

בשנת 1845 עזב לחלוטין את הציור. מעבר לסכומי הכסף הקטנים שהרוויח על כתיבתו, נתמך כספית בידי אימו. בנוסף לאימו ולאחותו רגולה, שאליהן היה קשור מאוד, החלו נשים אחרות לצוץ בחייו. בשנים הבאות התאהב בשלוש שנים שונות שסירבו לחיזוריו.

בשנים 1861-1876 נדחק פועלו הספרותי לשוליים, משום שקלר היה לפקיד ממשלתי בכיר בממשלה המקומית בציריך. בשנת 1864 שבר מותה של אימו את חיי השיגרה שלו. בשנת 1869 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ציריך. כעבור חמש שנים השלים את קובץ הסיפורים המצליח שלו, אנשי זלדווילה.

בשנת 1878 פירסם את "הנובלות הציריכיות" בשני כרכים, בשנת 1884 את "שיר ההגיון" ("Das Sinngedicht") ומעט מאוחר יותר את יצירתו האחרונה "מרטין זלנדר", שעניינה ביקורת חברתית נוקבת.

קלר מת ב-15 ביולי 1890 בציריך ונטמן בה בבית הקברות זילפלד (Sihlfeld).

קלר סבל כל חייו ממבנה גוף חריג. פלג גופו העליון היה גדול, ואילו רגליו היו קצרות במיוחד. מראהו הזה, וכן הדחיות הרומנטיות שהיו מנת חלקו, היו אולי בין הגורמים לאופיו, שתואר לא פעם כתוקפני (קלר היה מעורב בין השאר בתגרות). כן סבל מאלכוהוליזם.

[עריכה] יצירותיו

• היינריך הירוק, רומן אוטוביוגרפי למחצה; מהדורה ראשונה 1854. תרגום לעברית משה טמקין, תל אביב 1968.
• אנשי זלדווילה; 1856. אחדים מן הסיפורים בקובץ תורגמו לעברית בידי מאיר מוהר, תל אביב 1983.
• שבע אגדות; 1872
• המשך של קובץ הסיפורים אנשי סלדווילה; 1873
• נובלות ציריכיות; 1877
• "שיר ההגיון"; 1881
• אוסף שירים; 1883
• מרטין זלנדר; 1886

[עריכה] מקורות חיצוניים

• יצירותיו בפרויקט גוטנברג הגרמני