גדוד העבודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

גדוד העבודה וההגנה על־שם יוסף טרומפלדור, או בשמו המקוצר גדוד העבודה, להבדיל מגדוד שומריה, היה ארגון חלוצים שפעל ב[ארץ ישראל]] בשנים 1920-1927. המלה "הגנה" הוסרה משם הארגון, או הוסתרה, בשל חשש מהשלטונות.

הגדוד הוקם בידי כשמונים חברים, שרובם היו חניכיו של יוסף טרומפלדור בתנועת החלוץ, ביום זכרון במלאות חצי שנה למותו - ב25 באוגוסט 1920. מאוחר יותר הצטרפו עוד מאות אנשים. בין ראשי הגדוד נמנו יצחק שדה ודוד הורוביץ. במהלך כל שנות קיומו (עד דצמבר 1929) היו חברים בגדוד העבודה כ-2,500 איש ואישה; אולם בשום שלב לא היו חברים יותר מ-660 איש בו-זמנית (שיא זה התקיים במהלך שנת 1925). עיקרון הפתיחות של הגדוד גרם לרבים לחבור אליו, ללמוד מקצוע ואז לעזבו.

שלושת המטרות המוצהרות של הגדוד היו עבודה, התיישבות שיתופית והגנה. הניהול הכלכלי של הגדוד היה שיתופי: כל הכנסות החברים הופקדו בקופה ראשית, ששימשה את כולם. בין הקיבוצים ("פלוגות") שהוקמו על-ידי חברי גדוד העבודה: כפר גלעדי (הוקם במקור בשנת 1916 אך ננטש לאחר קרב תל חי), רמת רחל (הוקם ב-1926), והמשק המשותף של עין חרוד ותל יוסף (1921). חברי הגדוד גם לקחו חלק בבניית יישובים אחרים, ועסקו בסלילת כבישים (כביש טבריה - טבחה), ייבוש ביצות, בניין, חקלאות, ועוד.

ההסתדרות, שפעלה במקביל לגדוד וראתה בו תחילה בשר מבשרה, החלה להאבק בו ולראותו כגוף המתחרה עמה על השליטה בציבור הפועלים.

המצב הכלכלי הקשה בשנת 1923 וחילוקי דעות אידאולוגיים הוביל לפילוג בגדוד העבודה. הגדוד התפלג בין ימין לשמאל. הזרם השמאלי היה מעוניין ליישם באופן מיידי את עקרונות הסוציאליזם והקומונה, ואילו תמיכת הזרם הימני הייתה נתונה ראשית כל לחלוציות ציונית. על רקע זה התפלג המשק המשותף של עין חרוד ותל יוסף לשני קיבוצים נפרדים. פילוג זה הוביל להקמת תנועת הקיבוץ המאוחד.

בתוך הזרם השמאלי בגדוד התארגנה קבוצה קיצונית שדגלה בקומוניזם ונטשה את הציונות. בדצמבר 1926 הקיא גדוד העבודה מתוכו קבוצה זו, וחלק מאנשיה, בראשות מנחם אלקינד, היגרו לברית המועצות. הם הקימו שם קומונה בשם "ויה נובה" שחוסלה אחר כך בטיהורים של סטלין.

ב-1927 הפסיק הגדוד לפעול למעשה וב-1929 חברו פלוגות תל יוסף, כפר גלעדי-תל חי ורמת רחל לקיבוץ המאוחד, וגדוד העבודה חדל מלהתקיים.