גבעון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גבעון היתה, על-פי ספר יהושע אחת מארבעת ערי החיווי בכנען: "וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה, וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים" (יהושע ט' י"ז).
לאחר שבני-ישראל כבשו את יריחו ואת העי ויריחו, ובטרם תקפו את גבעון, יצאו אליהם זקני העיר והונו אותם לחשוב כי מרחוק הגיעו, כדי לכרות ברית עם בני-ישראל, שמסע הכיבוש שלהם נודע למרחוק. מבלי להוועץ באלוהים כרתו יהושע בן נון ונשיאי העדה ברית עם החיווי, ואז התבררה להם התרמית; אולם הם לא הפרו את הברית, ולא פגעו בחיווי. בני-ישראל הענישו את החיווי בכך ש"יִחְיוּ; וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי-מַיִם, לְכָל-הָעֵדָה" (שם, פסוק כ"א).
גבעון הייתה בנחלת שבט בנימין והפכה לעיר לויים: "וְהָיוּ הֶעָרִים, לְמַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן--לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם: יְרִיחוֹ וּבֵית-חָגְלָה ... גִּבְעוֹן וְהָרָמָה, וּבְאֵרוֹת" (יהושע י"ח פס' כ"א-כ"ה); "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, נָתְנוּ אֶת... גִּבְעוֹן וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ" (שם, כ"א פס' י"ג-י"ז).
העיר מוזכרת בתנ"ך במספר הקשרים נוספים: הקרב בין חיילי יואב בן צרויה לחיילי אבנר בן נר התרחש בצד ברכת גבעון (שמואל ב', ב' י"ב). הנביא חנניה בן עזור היה מגבעון (ירמיה כ"ח א'). לאחר גלות בבל הייתה גבעון בשטח שבט יהודה (נחמיה ג' ז').
רבים מקשרים בין גבעון המקראית לבין הכפר הערבי אל ג'יב, בין השאר בשל הדמיון בשם. החפירות שערך במקום הארכיאולוג ג'יימס פריצ'רד בשנת 1956 חשפו ממצאים רבים, בעיקר מן התקופה הישראלית. בין הממצאים: 63 מרתפי יין מהמאה השמינית והשביעית לפנה"ס. כתובות בעברית על כדי היין מאששות את זיהוי המקום כגבעון. פריצ'רד פרסם מאמרים על הפקת יין לייצוא בגבעון, הכתובות בעברית, מרתפי היין החצובים בסלע ומפלשי המים המתוכננים היטב, שסיפקו לעיר את מימיה. ארכיאולוגים מאמינים כי האתר היה מיושב בתקופת הברונזה המוקדמת ובמרבית תקופת הברונזה התיכונה (בערך 3000 עד 1550 לפנה"ס), ובשנים מאוחרות יותר בשלהי תקופת הברונזה המאוחרת (1550 עד 1200 לפנה"ס), התקופה בה (לפי המאמינים בכך) נכבשה כנען בידי בני-ישראל. ייתכן כי המקום היה יישוב-חסות של עיר-המדינה ירושלים.
