בשר בחלב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: כתוב ב"דתית". צריך להיות פשוט להבנה לקורא החילוני.. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
בשר בחלב- בדת היהודית שילובם של בשר וחלב נאסר בבישול, באכילה ובהנאה; האיסור הינו בכל מקום ובכל זמן.
בתורה מופיע שלוש פעמים הציווי "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג, יט; לד, כו; דברים יד, כא). כוונת המקרא הפשוטה היא איסור בישול בשר גדי בחלב אמו. טעם האיסור בפשטות הינו משום אכזריות, או, כפי שהבין הרמב"ם, מכיון שמנהג עובדי דת ה"צאבה" בזמן מתן תורה היה לבשל גדי בחלב אמו כחלק מהפולחן הדתי שלהם.
חז"ל פירשו את האיסור בהרחבה – לא רק גדי, ולא רק חלב אמו, אלא כל בשר בהמה בחלב; ולא רק בישול, אלא גם אכילה והנאה. כך, האזכור המשולש התפרש כאיסור משולש הנוגע לתחום הבישול, האכילה, וההנאה. תחומי האיסור הובנו כאיסור על כל סוגי בשר הבהמה, וכל סוגי חלב היונקים. האיסור מהווה חלק מתרי"ג המצוות שחיובן מהתורה, ומובא בספר המצוות לרמב"ם (לא-תעשה, קפו-קפז), בסמ"ג (לאוין, קמ-קמא) ובספר החינוך (צב, קיג). באיסור משולבים שני איסורים, איסור בישול ואיסור אכילה, כאשר איסור הנאה אינו נמנה בפני עצמו והוא חלק מאיסור אכילה; אולם לשיטת הרשב"ץ (זוהר הרקיע, מנין הלאוין, קצה, קצו, קצז) מדובר בשלושה איסורים שונים, ולשיטת בה"ג (מנין המלקות סימן נח) ורס"ג (ספר המצוות, לא-תעשה סט) מדובר רק באיסור אחד.
תוכן עניינים |
[עריכה] בישול בשר בחלב
האיסור בפסוק מתייחס לבישול, וכך נלמד האיסור; בתוך דיני האיסור קיימת התייחסות לרמתו של הבישול ואיכותו, כמות הבשר והחלב המשתלבים. רמת הבישול שנאסרה היא עד שהבשר מבושל כמאכל בן דרוסאי, שזה שלב בו השילוב יאכל בנסיבות בעייתיות (הראשונים לבבלי חולין קח ע"ב); אולם יש דעות שכל רמת בישול נאסרה (פלתי, יו"ד, סימן צב ס"ק ג). לצורך הגדרת הבישול, הוגדרה אף איכותו של הבישול, כך נפסק שרק כאשר טעם הבשר והחלב מתערב זה בזה, הדבר נחשב מבושל 'שאין לך בישול שלא יתן טעם'. למרות המחלוקת (בבלי, חולין קח ע"ב), נפסק שכאשר השילוב בניהם מגיע לשיעור כזית, האיסור התבצע מהתורה (רמב"ם, מאכלות אסורות, ט,א); תפיסה זו מחדדת שעצם השילוב הוא האסור, ואין שום התייחסות לכך שיהיה לפנינו בשר או חלב בשיעור כלשהו המהווה צורה מהותית, לפני שהתרחש תהליך העירוב.
[עריכה] אכילת בשר בחלב
אכילת בשר בחלב אסורה מהתורה (בבלי, חולין קיג ע"א; רמב"ם, מאכלות אסורים ט,א; שו"ע, יו"ד סימן פז סעיף א); דין זה נלמד לחלק מהדעות בעקבות האזכור המשולש במקרא, המלמד על איסור משולש, אולם דעות אחרות למדו זאת מפרשנות מסוימת בפסוקים, או על-פי מידות שהתורה נדרשת בהן, כגון קל וחומר וגזרה שווה (מכילתא, שמות כג,19). איסור האכילה מתבסס על איסור הבישול, כך דבר שהבישול בו אסור, לאחר שנתבשל נאסר באכילה (בבלי, חולין קח ע"א).
[עריכה] הנאה מבשר בחלב
הנאה משילוב בשר בחלב אסורה מהתורה, ואף היא נלמדה או בעקבות האזכור המשולש או בעזרת לימודים אחרים; אולם קיימת דעה, שנדחתה, שמותר ליהנות מבשר בחלב (בבלי, חולין קטז ע"א). להלכה הנאה מבשר בחלב נאסרה, על-פי איסור הבישול, שדבר שנאסר בבישול, רק הוא נאסר בהנאה (פרישה, יו"ד, סימן פז אות א). כאשר הדבר נאסר, צריך לקבור אותו, ולרוב הדעות אף האפר של שריפת האיסור אסורה בהנאה (משנה ובבלי, תמורה לג ע"ב - לד ע"א; רמב"ם, מאכלות אסורים ט,א)
[עריכה] זמן ההפרש הנצרך בין בשר לחלב
האיסור המפורש נאמר על אכילת בשר וחלב (או בשרי וחלבי) ביחד. אך בגמרא הובא מעשה בשם אחד האמוראים, כי אביו נהג שלא לאכול חלב ביום שאכל בשר, ואילו הוא עצמו ממתין רק "מסעודה לסעודה". פרק זמן זה, "מסעודה לסעודה", נקבע בהלכה כפרק הזמן שיש להמתין בין אכילת בשר לאכילת חלב. אך בהגדרת פרק זמן זה ישנם מספר מנהגים. המנהג הנפוץ והידוע ביותר, והיא דעת רוב פוסקי ההלכה, שיש להמתין פרק זמן של שש שעות, מכיון שזהו פרק הזמן המצוי בין סעודה לסעודה. מנהגים נוספים ופחות נפוצים הם המתנה של שלוש שעות, שעתיים, ואפילו שעה אחת, שהיו מקובלים בעבר בעיקר בקהילות גרמניה, אך כיום כמעט ואינם מצויים. ראוי לציון הוא מנהג נדיר מאד, שהיה נהוג בקהילות מעטות מאוד בהולנד ובגרמניה, לפיו אין זמן קצוב להמתנה, אלא איסור אכילה בסעודה אחת בלבד. ולכן לאחר סיום הסעודה וניקוי השולחן, אפשר לנקות את הפה היטב משיירי הבשר ולאכול מיד חלב.
בין אכילת חלב לבשר אין צורך להמתין כלל, אלא די לנקות היטב את הפה. אמנם מובאות דעות בהלכה שלאחר גבינות קשות יש להמתין כמו אחרי בשר.
[עריכה] הגדרת האיסור
למרות שבתורה שבכתב האיסור המדובר מתייחס ספציפית לבשר גדי, ולחלב של אמו; הפסוק היה יכול להתפרש בצורה מצמצמת וספציפית. אולם במסורת שבתורה שבעל פה, נלמד שאין האיסור מתייחס אך ורק לגדי ולחלב אמו, אלא לכל סוג בשר בהמה, ולכל חלב היונקים (בבלי, חולין קיג ע"ב; רמב"ם, מאכלות אסורים ט,ג; שו"ע, יו"ד, סימן פז סעיף ב). הפרשנים הסבירו שדברי התורה התייחסו למציאות באותו זמן, בה היה נהוג לבשל את הגדי בחלב האם ולאוכלו, אולם כוונת האיסור הייתה לכל המכלול.
[עריכה] בשר חיה ועוף
במכילתא (משפטים) מובאים כמה דעות בהקשר לאיסור בשר חיה ועוף, לחלק מהדעות אף בשר חיה ועוף אסורים מהתורה, לחלק מהדעות רק בשר חיה נאסר מהתורה, ולחלק מהדעות בשר חיה ועוף מותרים מהתורה. אולם לכל הדעות בשר חיה ועוף, אסורים מדברי סופרים, מלבד דעתו של ר' יוסי הגלילי שבשר עוף מותר לכל הדעות בחלב (בבלי, חולין קטז ע"א). רוב הפוסקים, כדוגמת הרמב"ם (מאכלות אסורים ט,ד), קובעים שבשר חיה ועוף אסורים רק מדברי סופרים; אולם התוספות (חולין קד ע"ב דיבור המתחיל עוף), קובע שבשר חיה ועוף אסורים מהתורה, וכך אף פוסק הב"ח (יו"ד סימן פז). לדעה המרכזית, שאלו אסורים רק מדברי סופרים, האיסור הוא רק על אכילה, והוא נקבע בחשש שאנשים מתוך הבנתם במקרא, יטענו שהאיסור חל רק על גדי וחלב אם; אולם בשר חיה ועוף לא נאסרו בהנאה ובישול.
[עריכה] שונות
מתוך הכלל קיימים כמה יוצאים מן הכלל, שאינם בהגדרת בשר, והאיסור לא חל עליהם. כך בשר דגים וחגבים, ובשר בהמה טמאה אינו אסור בשילוב עם חלב (באיסור בשר בחלב). (חולין קד ע"א, קיג ע"א).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- היכר בין בשר וחלב על השולחן, סיכום שיעור של הרב מרדכי אליהו באתר ישיבת בית אל.
