ברוך קורצווייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרופ' ברוך (בנדיקט) קורצווייל (1907 - 1972) חוקר ספרות ושירה, שנודע במיוחד במחקריו בכתבי ש"י עגנון. כתב גם ספרי הגות.

תוכן עניינים 1 תולדות חייו 2 מספריו 2.1 מחקרי ספרות והגות 2.2 ספרות מקור 3 לקריאה נוספת 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] תולדות חייו

ברוך קורצווייל נולד בעיר פירניץ, מוראביה, צ'כיה בשנת תרס"ז-1907.

כבנו של רב למד גם הוא בישיבה ואף הוסמך לרבנות. השלים לימודיו באוניברסיטת פרנקפורט, גרמניה, בשנת 1933. עד שנת 1939 היה מורה בגימנסיה יהודית בברלין וממלא מקומו של הרב המקומי. בשנת 1939 עלה לארץ ישראל, והשלים לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. קבע מושבו בחיפה ובמשך כחמש עשרה שנים הורה בבתי ספר תיכוניים בעיר. תלמידתו, דליה רביקוביץ, תיארה את נדיבותו:

"דווקא הוא העני שבמורים היה הנדיב שבהם. במלחמת-השחרור, כאשר בחלקים אחדים של חיפה התנהלו קרבות, היו תלמידים משכונת נשר שלא יכלו לחזור הביתה ונשארו בחצר בית-הספר. קורצווייל שגר בדירת חדר אחד עם אשתו, בתו הפעוטה ואימו, היה היחיד שאסף את הפליטים לביתו".

בשנת 1956 נקרא להקים את המחלקה לספרות עברית באוניברסיטה החדשה ברמת גן, אוניברסיטת בר אילן. בבר אילן היה פרופסור לספרות וראש החוג עד להתאבדותו בביתו בירושלים בקיץ תשל"ב-1972.

התבלט בלשונו המצליפה והחריפה, בניתוחיו המעמיקים ובסדר עדיפויות ספרותי שונה מזה שנהג באוניברסיטאות אחרות בארץ. כמי שנטש בעצמו את עולם המסורת הישן, ראה בנטישת האמונה והמסורת היהודית את השאלה הרוחנית המרכזית של סופרי דורו, ולאורה בחן את הישגיהם הספרותיים. משום כך פיאר וקילס את עגנון, ומשום כך לעג ובז לספרות העברית החדשה. ממילא מובן שעורר עליו את חמתם של הסופרים הצעירים, שראו בו אויב חריף וכריזמטי אבל מנותק מזרם הזמן.

סמוך למותו פרסם קובץ סיפורים משלו "הנסיעה וסיפורים אחרים", שנחל כישלון חרוץ. יש האומרים שהאכזבה מהתקבלות ספרו, יחסי החשד והאיבה שייחס לתלמידיו ולעמיתיו למקצוע, הם שהיו בין הסיבות שהביאו להתאבדותו המפתיעה.

[עריכה] מספריו

[עריכה] מחקרי ספרות והגות

• ביאליק וטשרניחובסקי: מחקרים בשירתם, שוקן, ירושלים, 1975.
• בין חזון לבין האבסורדי : פרקים לדרך ספרותנו במאה העשרים, שוקן, 1973.
• במאבק על ערכי היהדות, שוקן, ירושלים, 1970.
• מסכת הרומן והסיפור האירופי,‫ ההדיר והקדים מבוא והערות יהודה פרידלנדר, שוקן 1973.
• הדרמה האירופית, פרקי מחקר ומסה, ערכו יעקב אברמסון וחיים שוהם, בר אילן, 1979.
• חילופי איגרות: קורצווייל, עגנון, אצ"ג, ההדירה, בצירוף הקדמה והערות ליליאן דבי-גורי, בר אילן, 1987.
• חיפוש הספרות הישראלית, מסות ומאמרים, ערכו צבי לוז וידידיה יצחקי, בר אילן 1982.
• לנוכח המבוכה הרוחנית של דורנו, פרקי הגות וביקורת, ערך והקדים מבוא משה שוורץ, בר אילן 1976.
• מחוץ לתחום , דברי פולמוס וסאטירה מענייני דיומא, ערך יעקב אברמסון, כרמל ירושלים 1998.
• ספרותנו החדשה: המשך או מהפכה?, שוקן 1959.
• מסות על סיפורי ש"י עגנון, שוקן, ירושלים 1975.

[עריכה] ספרות מקור

• הנסיעה וסיפורים אחרים, עם עובד, תל אביב, תשל"ב 1972.

[עריכה] לקריאה נוספת

• הערות ל"הנסיעה" לברוך קורצווייל, מאת עוזי שביט, נדפס בבקורת ופרשנות, 6, תשל"ד 1974.
• על ברוך קורצוויל, מאת יעקב לוינגר, נדפס בקרית ספר, נ'ב, תשל"ז 1977.
• הדיבוק הטראגי של ברוך קורצווייל], מאת אברהם עוז, נדפס ב[[הארץ], מאי 1980.
• קורצווייל והכנענים, בין תובנה למאבק, מאת דן לאור, נדפס בקשת, גליון לציון הארבעים, 1998.
• בשבעה למותו של ברוך קורצווייל, בין מבקר להיסטוריון, מאת אברהם שאנן, נדפס במשא, 32, תשל"ב 1972.
• פנים אחרות, לדיוקנו של הפרופ’ ברוך קורצווייל ז"ל כפי שמשרטטים אותו תלמידיו, מאת עוזי שביט, נדפס בבקורת ופרשנות, 6, 1974.
• יהודי, איש מרכז אירופה, שמרן, מאת גרשום שוקן, נדפס בספר ברוך קורצווייל, תשל"ה 1975.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• ברוך קורצווייל בלקסיקון הספרות העברית החדשה