בנדיקט ארנולד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנדיקט ארנולד (14 בינואר 1741 - 14 ביוני 1801), הבוגד הידוע ביותר לשמצה בהיסטוריה האמריקנית ואחד הסוכנים הכפולים המפורסמים בהיסטוריה העולמית.
ארנולד שרת בתור גנרל בצבא הקונטיננטלי במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית, במהלכה נודע בהובלת מערכות מוצלחות ובניצחונות משכנעים בקרבות. למרות זאת, ארנולד מאוחר יותר קשר קשר עם הצבא הבריטי בניסיון לארגן את ההעברה של מבצר ווסט פוינט בניו יורק, מהלך שהיה מבסס את השליטה הבריטית בנהר ההאדסון ומחלק דה פקטו את המושבות המורדות לשניים. כאשר המזימה סוכלה, ארנולד נמנע מהמאסר הצפוי לו על ידי בריחה לכיוון הכוחות הבריטים. מעט מאוחר יותר קיבל מינוי בצבא הבריטי, ובסופו של דבר הועלה לדרגת גנרל.
תוכן עניינים |
[עריכה] חיים אזרחיים
ארנולד נולד בנורוויץ', קונטיקט, כצאצא למושל רוד איילנד, שנשא את אותו שם. הוא התבגר בסביבה קשה ומשפחתו נפגעה קשות עד לבגרותו. ב-1762 עבר לניו הייבן ושם ביסס את עסקיו בתחום הרוקחות ומכירת הספרים. הוא רכש נכסים יקרי ערך והיה פעיל בעסקת האיים הקריביים, כאשר בחלק מן הזמן פיקד על ספינותיו, בדומה לאביו. כמה מעסקיו נסחפו לתחום ההברחות, כנראה עקב זלזולו בחוקי המכס המלכותיים. הוא נישא למרגרט מנספילד ב22 בפברואר 1767, שהולידה לו שלושה בנים. אשתו נפטרה ב19 ביוני 1775.
[עריכה] קריירה צבאית
כאשר הלחימה החלה בקרב לקסינגטון וקונקורד באפריל 1775, ארנולד בן ה-34, פטריוט נלהב, הספיק כבר להלחם במלחמת הצרפתים והאינדיאנים ולפקד על מיליציה בפלוגת השומרים השנייה של מושל קונטיקט. כאשר פשטה השמועה על המרד, ארנולד הלהוט מיהר לצעוד עם חייליו אל עבר מסצ'וסטס וביקש רשות מועדת הביטחון של המדינה לכבוש את מבצר טיקונדרוגה בימת שמפלן. המורדים מינו אותו לקולונל במיליציית מסצ'וסטס על-מנת שיקח חלק במבצע ההתקפי הראשון של המושבות כנגד הבריטים. בבנינגטון, ורמונט פגש את איתן אלן, שקיבל משימה זהה ממושבה אחרת, קונטיקט, אך התעלם מהעובדה שגם ארנולד נשלח מאחת המושבות. ארנולד, לאחר שכשל בנסיונותיו לשכנע את אלן להמנע מביצוע הפקודה, נאלץ לוותר על ליווי נערי ההרים הירוקים של עמיתו. עם שחר ה-10 במאי 1775 המתקפה על מבצר טיקונדרוגה החלה. המבצר נתפס, על כל 22 חייליו, שלא היו מודעים לעובדה שהם היו בעיצומה של מלחמה.
הקולונל ג'יימס איסטון, סגנו של איתן אלן וחבר ילדותו, שלח את מברק הניצחון למסצ'וסטס, שצמצם במידה רבה את מידת השתתפותו של ארנולד והגדיל את חלקם של נערי ההרים הירוקים ושל מילציית קונטיקט בקרב. כאשר ארנולד גילה זאת, הזמין את איסטון לדו-קרב, אך הוא מצידו סרב. בנדיקט נשאר במבצר הכבוש עם מספר חיילים מחליפים, אך כאשר חטיבה בפיקודו של בנג'מין הינמן הגיעה למקום ולארנולד נודע כי הינמן הוא מפקדו, הוא פרש מתפקידו ועזב לאולבני, ניו יורק. מאולבני הוא שלח תביעות מנופחות על הוצאות ומחה נחרצות כאשר המחוקקים החשדניים בדקו ביסודיות כל פריט שלו. במאי אשתו נפטרה והפך לאלמן.
בסוף 1775, ארנולד ואלן הובילו בנפרד את הפלישה לקנדה. כוחותיו של אלן תקפו בהצלחה את מונטריאול (אך אלן עצמו נשבה), כאשר ארנולד הוביל כוח צבאי מבוסטון לכיוון מזרח, אל העיר קוויבק ונטל חלק בקרב חסר ההצלחה שם, בו אף נורה ברגלו ב-31 בדצמבר של אותה שנה. גם ממיטת חוליו הוא סרב להפסיק את המצור על העיר הקנדית עד שחרורו באפריל 1776. ארנולד הוצב בפיקוד על מונטריאול בזמן שהחלים, עד אשר כל הכוחות האמריקנים נאלצו לסגת מקנדה ביוני 1776.
ארנולד בסופו של דבר הועלה לדרגה של גנרל בעל כוכב בודד (מקביל לתת אלוף, דרגה אחת מעל קולונל) וב-1776 פיקח על בנייתן של ספינות התותחים הראשונות של ארצות הברית שבדרך בווייטהול, ניו יורק, שמאוחר יותר נודעה בכינוי "מקום הולדתו של חיל הים האמריקאי". ב-1777 הגיע לקונגרס הקונטיננטלי לצורך קידומו לדרגת מייג'ור ג'נרל (גנרל בעל זוג כוכבים). תחת פיקודו של הגנרל הורטיו גייטס (שהיה מועמד להחליף את הגנרל ג'ורג' ושינגטון בתפקיד ראש המטה הכללי) מילא תפקיד חשוב בניצחון בקרב סארטוגה בהובילו התקפה על הקו הבריטי, למרות שביצע זאת ללא פקודות מתאימות ושוב נתקל בבעיות עם מפקדים אחרים. סוסו נורה בזמן שכינס את חייליו ונפל על רגלו הפצועה. ארנולד קיבל סוס חדש מהקונגרס, אך מצבה של רגלו היה בלתי הפיך והוא הפך לנכה.
הגנרל ג'ורג' ושינגטון שם את ארנולד המחלים כאחראי על פילדלפיה לאחר שהבריטים פינוה. שם פגש את פגי שיפן, איתה התחתן ב-9 באפריל 1779 ושממנה נולדו לו ארבעה בנים ובת.
[עריכה] המחלוקת והבגידה
כחבר של הגנרל ושינגטון, ארנולד היווה מטרה נוחה עבור מתנגדיו של מפקד הכוחות המורדים. הוא נשפט בבית דין צבאי מספר פעמים, ראוי לציון המשפט ב-1 ביוני, בעקבות ויכוח עם הרשויות האזרחיות. הוא נוקה מכל חשד מלבד אישומים מינורים וננזף קלות על ידי ושינגטון. אך ארנולד כעס גם על נזיפה קלה זו, למרות שבדיעבד היסטוריונים טוענים כיום שעיסוקיו בפילדלפיה הרבה יותר מושחתים ממה שסברו.
בעקבות הניצחון האמריקני בסארטוגה, הגנרל ושינגטון והקונגרס הקונטיננטלי כרתו ברית עם הצרפתים כנגד בריטניה. ארנולד, שלחם כנגד כוחות צרפתים במלחמת הצרפתים והאינדיאנים, היה חשדן כלפי הקתולים הצרפתים, והתנגד בחריפות להסכם זה. הוא חש שאת מלחמת העצמאות שלהן, המושבות המורדות צריכות לנהל בעצמן ולא בהתערבות כוחות צרפתים. בנוסף, הוא היה משוכנע שבריטניה תיכנע לדרישות המושבות ותיתן להם את כל אשר ביקשו טרם הכרזת העצמאות. ארנולד, שכבר שקע בחובות ובעסקאות מפוקפקות, התכתב באותה עת עם המייג'ור הבריטי, ג'ון אנדרה (מרגל בריטי בפני עצמו), ששפט את אשתו בזמן הכיבוש הבריטי בפילדלפיה.
ב-1780, ארנולד ניהל משא ומתן עם הגנרל הבריטי הנרי קלינטון על העברת מבצר ווסט פוינט בניו יורק לרשות הבריטים, תמורת כ-20,000 £ (בערך 4,500,000 ₪ כיום). כשהוא נכה חלקית, ארנולד ניצל את מצבו הבריאותי על-מנת להבטיח את תפקידו כמפקד מבצר ווסט פוינט. תוכניותיו נתגלו כאשר מייג'ור אנדרה נתפס ב-23 בספטמבר 1780, עם המסמכים המפלילים במגפו. תפיסתו של ג'ון אנדרה היה כה משמעותי, שעיטור מיוחד, ששמו "מדליון הנאמנות", הוענק לכל מי שלקח חלק בתפיסת המרגל הבריטי.
משנודע לו על תפיסת חברו, ארנולד ברח והצטרף אל הכוחות הבריטים. אשתו של ארנולד העמידה פנים שהיא חפה מפשע, ובאישורו של ג'ורג' ושינגטון נשלחה לפילדלפיה. בניגוד אליה, שני עוזריו של ארנולד בווסט פוינט, ריצ'רד ואריק ודייוויד פרנקס, נחשדו במעורבות בקנוניה ונאסרו, אך מאוחר יותר נוקו מכל החשדות והמשיכו לשרת בצבא.
ארנולד קודם לדרגת תת-אלוף בצבא הבריטי ונטל חלק במספר קרבות כנגד הכוחות המורדים. קרב ראוי לציון התרחש ב-5 בינואר 1781, כשהעיר ריצ'מונד בוירג'יניה נשרפה כליל בידי כוחות הצי הבריטי, שהובלו על ידי ארנולד. בקונטיקט, מושבת הולדתו, הוא שרף ספינות, מחסנים ואת רובה של ניו לונדון, שהיוותה נמל חשוב.
לאחר המלחמה, ארנולד עבר עם משפחתו ללונדון, אך מעולם לא היה אמין חלוטין בעיני המקומיים. בנוסף, כיוון שמבצר ווסט פוינט לא הועבר לידי הבריטים בסופו של דבר, קיבל רק 6,000 £. ארנולד נפטר ב-14 ביוני 1801 וקבור, ביחד עם אשתו ובתו, סמוך לכנסיית מריה הקדושה בלונדון, כשלבגדיו מדי חייל המושבות המורדות.
[עריכה] מורשת
בארצות הברית עצמה, השם בנדיקט ארנולד הפך למילה נרדפת לבוגד. את ההסבר למעשיו הוא פירסם במכתב הפתוח שכותרתו "לתושבי אמריקה". במכתב לחברו לשעבר, ג'ורג' ושינגטון, הוא כתב: "מוסר אהבתי לארץ שהניעה אותי להתנהגותי הנוכחית, אולם זה עלול להיראות לא עקבי לעולם, שלעיתים רחוקות בלבד שופט אדם כהלכה לפי מעשיו".
