בית המוקד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית המוקד – בית גדול בצדה הצפוני של העזרה, מזרחית לשער הקרבן. שימש את הכהנים ששירתו בבית המקדש.
בית המוקד היה בית גדול בעל גג דמוי כיפה עגולה שחציו נחשב כ"חול" וחציו נחשב כ"קודש".
את החלוקה הזו, הסבירו מפרשי המשנה בדרכים שונות - לפי הרמב"ם, מבנה בית המוקד היה מחוץ לחומת העזרה, וחציו הפתוח לעזרה, נכלל בקדושתהּ. לפי התפארת ישראל, חציו של המבנה היה בתוך תחום העזרה עצמה, ומכך נבע קדושתו.
נקרא בית המוקד על שם מדורה גדולה שבערה בתוכו שבחומה התחממו הכהנים, שהיו צריכם ללכת יחפים על רצפת שיש.
היו בו ארבע לשכות, אחת בכל זוית. בצדו הדרום מזרחי הייתה לשכת עושי לחם הפנים שבה לשו ואפו את לחם הפנים. בפינתו הדרומית מערבית הייתה לשכת הטלאים שבה נשמרו הטלאים שעמדו להקרבה לאחר ביקורם ממום. שני לשכות אלו היו בנויות בצידו הקדוש של בית המוקד. בצידו השני שהיה ב'חול', מוקמה לשכת החותמות בצד צפון מזרח, ובה ישב הפקיד הממונה על החותמות (מעין תלושים שזיכו את האוחז בהם באפשרות לקבלת נסכים מהממונה על הנסכים) ובצד הצפוני מערבי לשכת בית המוקד שבה הייתה מדורה נוספת, שבחומה התחממו כהנים שנטמאו בקרי במהלך משמרתם בבית המקדש. כמו כן היו ממוקמים בה פתחים למסיבות - המחילות שהיו בנויות מתחת לבית המקדש ובהם היו המקוואות ובתי השימוש של בית המקדש.
בחציו הצפוני של הבית, היו בנויות בקיר, דרגשי האבן ששימשו את זקני בית האב לשינה, בעוד שהכהנים הצעירים היו ישנים על הרצפה.
במרכז הבית הייתה אחת מן המרצפות בלתי קבועה בקרקע, וניתנת להרמה על ידי טבעת שהייתה קבועה בה, ותחתיה היה שוער המקדש מניח בלילה את מפתחות העזרה, ומעליה ישן.
|
חלקי בית המקדש השני
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
