בגד ים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אישה בבגד ים ביקיני

בגד ים הוא בגד שנוהגים ללבוש בעת השהייה והרחצה בים או בבריכת שחייה.

תוכן עניינים

1 מטרה
2 היסטוריה
3 סגנונות בגדי ים
- 3.1 בגדי ים לנשים
- 3.2 בגדי ים לגברים
4 ראו גם
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] מטרה

מטרתו של בגד הים לכסות את האזורים האינטימיים של הגברים והנשים. בגדי ים של גברים הם בדרך כלל מכנסים קצרים המותאמים למטרה זו מבחינת החומרים מהם הם עשויים, או בגדי ים מסוג ספידו. בגדי ים של נשים הם בדרך כלל בגדי ים מלאים או בגדי ים בשני חלקים המכונה ביקיני.

בגדי ים המיועדים לשחייה תחרותית מיועדים למניעת החיכוך בין העור והמים. בגדי ים אלה לרוב דומים לחליפת צלילה ומכסים את כל גופו של השחיין.

בחופי הרחצה יש המעדיפים להתרחץ בבגדים מלאים ויש רבים המתרחצים בלובשם חולצת טי על מנת להתגונן מקרני השמש.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] העת העתיקה

בעת העתיקה הן שחייה בים והן רחצה בבריכות שחייה ובמרחצאות נעשו לרוב בעירום מלא. ברומא העתיקה, כפי שניתן ללמוד מציורי קיר שהתגלו בפומפיי, נהגו נשים ללבוש בגדי ים בשני חלקים, הדומים לבגד הים מסוג ביקיני שהפכו נפוצים החל מ-1960. בתקופה שלאחר נפילת האימפריה הרומית ובימי הביניים פסק הנוהג של רחצה בבגדי ים, ותושבי אירופה רחצו בעירום או בבגדיהם. בתרבויות מזרחיות נהגו לרחוץ בבגדים, אולם ביפן לבשו הגברים המתרחצים בגד הדומה לבגד הים המודרני הנקרא פונדושי.

ביקיני מהעת העתיקה בפסיפס בסיציליה

פונדושי - בגד ים יפני מסורתי

[עריכה] המאה ה-18

החל מהמאה ה-18 החלה תרבות התיירות האירופאית להשפיע גם על לבוש הרחצה. בתקופה זו החלה התפתחות חופי הרחצה כאתרי נופש ופנאי. הנשים שהגיעו לחופים לבשו "בגדי רחצה" שמטרתם הייתה לשמור על צניעותן של המתרחצות. גלימות אלה נתפרו כך שלא יהפכו שקופות כשהן רטובות, וכן הוכנסו משקולות לתפרים התחתונים של השמלות על מנת שהשמלות לא יצופו במים.

בגדי הגברים באותה עת היו בגדי צמר בעלי שרוולים ארוכים בידים וברגליים, הדומים מאוד בצורתם לחליפות הצלילה של ימינו.

[עריכה] המאה ה-19

במהלך המאה ה-19 נשים החלו ללבוש בגדי ים המורכבים משני חלקים - גלימה שכיסתה את גופן מהכתפיים ועד הברכיים, ומכנסיים שכיסו את הרגליים עד כפות הרגליים.

בעידן הוויקטוריאני, שבו היו חופי הרחצה פופולריים ביותר, ובשל האווירה הצנועה ששררה אז, נחשבה שחייה בגוף חשוף לבלתי צנועה, ובגדי ים מלאים ואף מכונות רחצה היו נפוצים.

בגד ים - 1858

בגדי ים בארצות הברית 1915-1917

בגד ים משנות ה-20 של המאה ה-20, ארצות הברית.

גבר ואישה בבגדי רחצה 1910 לערך. האישה יוצאת ממכונת רחצה.

[עריכה] המאה ה-20

בשנת 1907 ביקרה השחיינית האוסטרלית אנט קלרמן בארצות הברית, והופיעה בתור "רקדנית תת מימית" - מופע של שחייה אומנותית שבו צללה לתוך אקווריום מזכוכית. בגדי הים שלה היו בגדי גוף מלאים, אולם היו לה שרוולים קצרים ובמהלך הרחצה ראו את רגליה. קלרמן נעצרה על "התנהגות בלתי הולמת" ונאלצה לשנות את בגד הים שלה לכזה הכולל שרוולים ארוכים בידים וברגלים וצווארון.

בעקבות אירוע זה החלו בגדי הים להיות פחות ופחות שמרניים - קודם הופיעו בגדי ים לנשים עם שרוולים קצרים ובהמשך בגדי ים המגיעים עד הגרביים.

בשל העובדה שבגדי הים חשפו את גוף האדם, ונלבשו לרוב על ידי שחיינים, הפכו בגדים אלה לחלק בלתי נפרד מעולם האופנה, והופיעו בצילומי האופנה, תצוגות האופנה ועיתוני אופנה רבים (ואף החלו לצאת עיתוני אופנה יעודיים לבגדי ים).

לאחר מלחמת העולם השנייה החלו ללבוש בגדי ים מסוג ביקיני. בגדי ים אלו החלו להתפתח מבגדי הים המלאים של שנות ה-20, כאשר בתחילה עשו מרווח צר באזור הבטן ובהמשך המרווח גדל והלך.

עד שנות ה-50, מטעמי צניעות, חלקו התחתון של הביקיני היה גבוה מספיק על מנת להסתיר את הטבור. רק בשנות ה-60 החל החלק התחתון לקטון עד שכיסה רק את אזור אברי המין.

המונוקיני שהופיע בשנות ה-60 הינו גירסה של הביקיני מבלי החלק העליון. בגד ים זה, שעוצב על ידי רודי גרנרייך לא זכה להצלחה מסחרית.

בשנות ה-80 הופיעו בגדי ים מסוג ת'ונג ו"טנגה" בברזיל - בגדי ים אלה התפתחו בהשראת בגדי היומיום של השבטים האינדיאנים של אזור האמזונס.

בעוד שבמדינות אירופה ואמריקה גדלה הפופולריות של בגדי הים החשופים וחופי נודיסטים הפכו פופולריים, במדינות מוסלמיות שחייה בלבוש מלא עדיין מקובלת.

בדומה לבגדי הים של הנשים, גם בגדי הים של הגברים הלכו וקטנו מבגדי גוף מלאים ועד הספידו הדומה לחלקו התחתון של הביקיני. החל משנות ה-90 האופנה החלה לשוב לבגדי ים יותר מלאים, ובסוף המאה ה-20 בגדי ים הדומים למכנסיים קצרים או מכנסיים המגיעות עד הברכיים הם פופולריים ביותר.