א-טור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
א-טור (בערבית الطور) היא עיירה בדרום מערב סיני, הנמצאת על חוף מפרץ סואץ. היא בירת מחוז דרום סיני (גנוב סינאא جنوب سيناء). שמה נגזר מהשפה הערבית ופירושו "הר" (על שם הר הסמוך לעיר).
כבר בתקופת הפיניקים נעשה שימוש בנמל שבא-טור לצרכי מסחר. בתקופת הנצרות הקדומה שימשה כנמל וכתחנת מעבר לצליינים נוצרים שהיו בדרכם למנזרי ואדי פיראן ולמנזר סנטה קתרינה. באותה עת נקרא המקום "רהאיתו" והיה בו ריכוז של נוצרים מצרים שנמלטו ממצרים בעקבות רדיפות הרומאים. ידוע אף על מנזר שהיה במקום ועל כך כי שלושה מבין 12 תלמידיו הראשונים של אוטימיוס - מייסד הנזירות בארץ ישראל, היו מ"רהאיתו".
במאה ה-6 לספירה זיהו הנזירים הנוצרים את א-טור כ"אילים" המקראית. עד ימיו של יוסטיניאנוס הראשון, נחשב ג'בל סרבל כהר סיני וזאת, מאחר והנזיר קוסמס, שביקר במקום בראשית המאה השישית, טען כי מאילים, דרך רפידים (שזוהתה על ידם בנוה פיראן, כ-72 קילומטר מא-טור ובסמוך לג'בל סרבל) ועד הר סיני, זהו מהלך של יומיים ולכן ג'בל סרבל מתאים לתאור המקראי. בעוד שג'בל מוסה מרוחק כ-130 קילומטר מא-טור ולכן הוא מרוחק מדי. רק בימי יוסטיניאנוס החלו לזהות הנוצרים את הר סיני עם ג'בל מוסה או עם ג'בל קתרינה.
המקום הפך לבעל חשיבות גדולה יותר בזמן ימי הביניים כשהפך לתחנת מעבר לעולי רגל מוסלמים שעלו למכה.
ב-2 בנובמבר 1956, במסגרת מבצע קדש, הוצנח כח של חטיבת הצנחנים, בפיקודו של מוטה גור (שנפצע בעת הצניחה), בסמוך לא-טור, במטרה להשתלט על שדה התעופה שנמצא שם ולפתוח משם בתנועה לדרום מזרח לכיוון שארם א שייח [1].
במלחמת ששת הימים השתלט כוח צנחנים מוסק על העיירה והחל לנוע צפונה לכיוון אבו רודס, שם חבר עם כח צנחנים שהונחת בראס סודר ונע דרומה.
בשנים האחרונות התפתחה העיר הודות לפיתוח התיירות בחופי מפרץ סואץ. המקום נחשב כמועדף לספורט גלישת הרוח בגלל הרוחות הערות המנשבות בו [2].
בא-טור קיים כבר, במשך מאות שנים, מחנה קרנטינה המיועד למניעת הפצת מחלות על ידי עולי הרגל החוזרים ממכה. אחד מזני מחלת הכולרה נושא את השם אל טור לאחר שזוהה לראשונה ב-1905 בקרנטינה שבא-טור.
