אריה אבנרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אריה אבנרי - עיתונאי ואיש ציבור, יו"ר עמותת אומ"ץ.

אריה אבנרי נולד בארץ ישראל ב-5 בפברואר 1937. סיים לימודי מדע המדינה וסוציולוגיה, בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב; למד פסיכולוגיה של ההמונים באוניברסיטה הפתוחה ובחוג לעיתונאות באוניברסיטת תל אביב.

שירת בצה"ל בין היתר ככתב צבאי בשבועון במחנה ובביטאון חיל האוויר. במלחמת יום כיפור שימש חוקר מטעם ענף ההיסטוריה של צה"ל.

שימש כתב ראשי בשבועון רימון, שהוקם במימון השב"כ כדי להתחרות בשבועון "העולם הזה". במקביל, ערך את זרקור - תוכנית תחקירים בקול ישראל, והשתתף במשדרי החדשות של גלי צה"ל. שימש כתב לענייני פוליטיקה, עבודה, תחבורה ופלילים, וכן היה בעל טורים אישיים. בשנים 1958-1972 פרסם הומורסקות ופיליטונים במוסף הסאטירי ציפור הנפש, ובזמנים מודרנים (ידיעות אחרונות). משנת 1972 שימש אבנרי עיתונאי-חוקר בעיתון ידיעות אחרונות ותרם לעשרות חשיפות וגילויים שהביאו להעמדה לדין של אישי ציבור ואנשי עסקים.

אבנרי הינו מחלוצי ערבי הראיונות עוד בימיה הראשונים של הטלוויזיה.

[עריכה] ספריו

אוסף כתביו מהשנים 1958-1972 כונס בשלושה ספרים:

מתחת לחגורה.
גברים, נשים וכל השאר.
פתפותי ביצים.

בשלהי שנות ה-70 חיבר ספר דוקומנטרי בשני כרכים - החלוצים האלמוניים, המתעד את העלייה החדשה לישראל משנות ה-50. הספר זכה לשבחים רבים, בהם מאת יצחק בן אהרון, אשר כתב את דברי ההקדמה לספר.

חיבר מספר ספרים בנושאים ביטחוניים, בהם: פעולות התגמול, שיצא לאור בשלושה כרכים, ומלחמת ההתשה. כמו כן, תיעד את פעילות חיל האוויר הישראלי בשלוש מלחמות - היום הקצר ביותר, על מלחמת ששת הימים; שמיים בוערים, על מלחמת יום כיפור; והמהלומה, על מלחמת שלום הגליל.

פרסם מספר ספרים ביוגרפיים: ספיר, דוד לוי, רצח אופי (על יעקב לוינסון), והגביר - על אברהם שפירא בתקופה כהונתו כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת ובראש אגודת ישראל. על הוצאת הספר "הגביר" ניהל אבנרי מערכה משפטית ממושכת בשם זכות הציבור לדעת. בית המשפט המחוזי בתל אביב הוציא צו מניעה שאסר את הפצת הספר, אלא אם יובא לעיונו המוקדם של שפירא. אבנרי הגיש ערעור לבית המשפט העליון. הרכב של שלושה שופטים, בראשות השופט אהרן ברק, התיר את פרסום הספר, וקבע עיקרון שעל-פיו חופש הביטוי גובר על זכות אדם לשם טוב. מאז ניתנו עשרות פסקי דין שהתבססו על ההלכה שנקבעה בתקדים זה.

ב-1993 פרסם את הספר: "התבוסה" ("כך התפורר שלטון הליכוד"); ב-1995 פרסם את הספר: "שלטון הכסף" ("מי הקבוצה השולטת במדינה?").

[עריכה] פעילות ציבורית

יו"ר ועד עיתונאי ידיעות אחרונות.
יו"ר אגודת העיתונאים בתל אביב.
ממלא מקום יו"ר האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל.
חבר נשיאות מועצת העיתונות.

אבנרי נאבק למען האתיקה העיתונאית, מעמדו המקצועי של עיתונאי, וכן עמד בראש המטה שנאבק באלימות נגד עיתונאים וכן ניהל מערכה מסועפת נגד הבעלויות הצולבות של המו"לים, שימוש פסול בפרסום בעיתונות כאמצעי לחץ, ולחץ להעמיד לדין משמעתי את המו"לים והעורכים שהיו מעורבים בפרשת האזנות הסתר.

בנובמבר 1997 נבחר ליו"ר האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל. ב-1999 התפטר מתפקידיו באיגוד הארצי ופרש מידיעות אחרונות. בספטמבר 2000 נבחר לנציג ציבור במליאת מועצת העיתונות.

ביוני 1989 הקים את עמותת אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין. העמותה הנ"ל הוקמה, מיד לאחר הזכייה בבג"צ בעניין הספר "הגביר". בעמותה פעלו חברים עשרות מתנדבים למען ביעור השחיתות הציבורית. בזכות פעילות העמותה קיבל אבנרי, בשם העמותה, את אות נשיא המדינה להתנדבות לשנת 1997. עם פרישתו של אבנרי בשנת 1999 הפסיקה אמיתי את פעילותה.

בשנת 2002 הצטרף לעיתון מעריב לכתיבת כתבות ותחקירים.

בשנת 2003 הקים עם חבריו מאמיתי את עמותת אומ"ץ. בנוסף משמש אבנרי כיועץ אסטרטגי בתחום התקשורת - עורך עלוני תקשורת באינטרנט ומרצה במכללות אקדמיות בנושא תקשורת.