ארבינקא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ארבינקא הוא שמה של דמות שיצר ההומוריסטן אפרים קישון. זהו גם שמו של סרט שביים קישון ושבמרכזו עומדת דמותו של ארבינקא.

ארבינקא הופיע כדמות אצל קישון כבר בספר "אלף גדיא וגדיא" בשנת 1952. ארבינקא של קישון היה מראשיתו המסתדר האולטימטיבי: הוא הכיר את נבכי הביורוקרטיה על בוריים, ידע כיצד לנצל חולשות אנוש לצרכיו, וידע תמיד מה הדבר שנכון לעשותו בכל מצב.

קישון ראה בארבינקא סוג של אלטר-אגו—הדמות הדמיונית המבצעת את הדברים אותם הגה ועליהם חלם, אך מעולם לא העז לעשות. כך, לדוגמה, מציע ארבינקא בהומורסקה "באנו מן העיריה" ב"אלף גדיא וגדיא" לשחק ב"באנו מן העיריה": השניים מגיעים לבתי אזרחים, מכריזים כי באו מהעירייה ותובעים מבני הבית קנס עירוני לפי מספר הכיסאות בבית (כולל דליים הפוכים) וחורי המנעול. ב"מבצע 'כל דכפין'" באותו ספר, ארבינקא מזמין את הסופר להתארח בחגיגות חתונה ובר-מצווה שאליהם לא הוזמנו, וב"יום 'שמן הקיק'" מגלה ארבינקא תוויות לשמן קיק, ומשתמש בהן כדי לגייס תרומות מן העוברים והשבים המשוכנעים כי תרמו למטרה ראויה כלשהי.

ארבינקא היה שונה מדמות המספר בהומורסקות גם בגישתו לחיים. בניגוד לקישון, סרב ארבינקא בתוקף להתמסד: הוא לא נישא, סלד ממשפחתיות, מעבודה קבועה או מכל היבט של "התברגנות." החיים היו עבורו שעשוע מתמשך, ולא הייתה לו כל כוונה לפגום בהם באמצעות הקשרות לעוגן כלשהו.

בהומורסקה "בהלת שווא" מ"באחד האמשים" (1962), פורש ארבינקא את תפישת עולמו במפורט:

אני ביטניק... מאז עומדי על דעתי היה לי בטחון מלא, שאין לי כל בטחון בחיים. וזו הייתה תמיד הרגשה נפלאה! אבות אבותינו היו מודאגים כל ימי חייהם לעתיד משפחתם... אנחנו כמו ציפורים! מה יהיה בעוד 30 שנה אתה שואל? תאמין לי, לא מעניין אותי מה יהיה בשבוע הבא...

הלילה פתאום התעוררתי למחשבה המחרידה שמי יודע, אולי יעשו שלום עולמי, ישמידו בחפזון את הנשק האטומי ואז אני, ביטניק בודד, עומד כאן באמצע דיזנגוף בלי ייסוד, בלי מקצוע, בלי שום דבר, כלום. רק עתיד אחד ארוך–נגן! סיוט ממש...

אינני יכול לסבול אפילו את המחשבה הזאת! פתאום להתברגן, להזיע בשביל משכורת, לגדל צאצאים מסורקים וכרס, לשים את החסכונות בבנק בריבית של 3.75 אחוז. איום! באוטובוסים ימסרו את המקומות לקשישים, יקראו ספרים עבים וישנו בלילה. הבגדים יהיו נורא מגוהצים, התחבורה תקינה והנשים בתולות, זוועה!...

רשימות ארבינקא של קישון היו לרוב קצרות יחסית והתאפיינו בפתיחות משעשעות. כך, לדוגמה, נפתח "יום 'שמן הקיק'" בתיאור הבא:

שלשום בבוקר המאוחר ישבתי עם ארבינקא בבית הקפה ושוחחנו מרות כלענה. שאלנו את נפשנו, כיצד זה, לכל הרוחות, שאנחנו, שני צעירים אהודים, בעלי חוש ציבורי להפליא, בוני-הארץ מתוך הכרה - אין לנו משכורת גבוהה יותר. בנושא זה הפכנו כשעתיים, אחר כך הסכמנו שמחר נמשיך, וקמנו ללכת. אך ברגע זה...

וב"תרגיל בשלוש אצבעות" מתוך "עצם בגרון":

ארבינקא - רחשתי ושפתי חרבות - האם היה אי-פעם קיץ כזה בארץ?

- רק אחד אני זוכר - פילבל ארבינקא בחלל - בשנה שעברה.

מזה דקות שלמות רבצנו ליד התורכי ללא תמורה במוח. הוונטילטורים למעלה נשרפו מן החום, המלצרים לא היו מסוגלים לקרוא את העיתונים. ריקנות איומה כזו לא הרגשנו אולי מאז אתמול...

רוב סיפורי ארבינקא התבססו על תרגילי "עוקץ," תרמית או ניצול של מפתח התנהגותי מסוים של בני אדם, כשחביבים במיוחד על ארבינקא תרגילים המבוססים על צביעות אנושית או חוסר נכונותם של אנשים להודות כי אינם יודעים דבר מה.

[עריכה] הסרט

ארבינקא


בימוי:	אפרים קישון
הפקה:	אפרים קישון חיים טופול שלמה מוגרבי
תסריט:	אפרים קישון
שחקנים ראשיים:	חיים טופול גילה אלמגור שרגא פרידמן שייקה אופיר
חברת הפצה:
יצא לאקרנים בתאריך:	1967
משך הקרנה:	95 דקות
שפת הסרט:	עברית
תקציב:
מוזיקה:	דובי זלצר
פרסים:
דף הסרט ב-IMDb

הסרט "ארבינקא" הופק בשנת 1967. במרכזו עמד ארבינקא, אותו גילם השחקן חיים טופול, שכיכב גם בסרטו הראשון של קישון, סאלח שבתי. הסרט, שהתבסס על כמה הומורסקות של קישון, וליווה את ארבינקא בכמה הרפתקאות: התפרצות לא קרואה לחגיגת בר-מצווה, ניסיון להערים על שכנו כדי שיפסיק להאזין לרדיו (סיפור זה יוחס במקור למחבר ולאשתו), וכמובן שוד מפעל הפיס, שבוצע בהסוואה של סרט המתעד את שוד מפעל הפיס.

הנימה הסטירית של קישון הייתה יותר מרומזת ממפורשת בסרט זה, במיוחד בגלל הנושא הקליל יחסית. קישון אף הופיע בתפקיד קטן בסרט כבמאי פרסומת לאופנועים.

[עריכה] הגיית השם

השם ארבינקא, כצורתו המקורית, צריך לההגות אֶרְבִינְקָא (השם "ארווין" או "ארבין" בתוספת הקטנה וחיבה). קישון ציין מאוחר יותר כי גילה להפתעתו כי רוב הישראלים מעדיפים להגות את השם אחרת, אָרְבִּינְקָא, גרסה שאינה הנכונה, אך הייתה מקובלת עליו גם היא כבלתי שגויה בכורח הנסיבות. בתרגום לגרמנית של ספרי קישון, הומר שמו של ארבינקא ב"יוסי," שם שנשמע למתרגם ישראלי יותר ולא עורר בעיות הגיה דומות.