אפיקורוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אפיקורוס

תאריך לידה	343 לפנה"ס
תאריך פטירה	273 לפנה"ס
זרם	אפיקוראיות
תחומי עניין מרכזיים	מטאפיזיקה,תורת ההכרה, אתיקה
הושפע על-ידי	דמוקריטוס
השפיע על	לוקרטיוס

אפיקורוס (ביוונית: Επίκουρος), פילוסוף יווני, חי בין השנים 343-273 לפני הספירה. מייסד האסכולה האפיקוראית.

[עריכה] חייו

נולד באי סאמוס והשתקע באתונה. בשנת 306 לפני הספירה הקים בית ספר לפילוסופיה בתוך גן שרכש. משיצא שמו כמורה מוכשר, נהרו אליו תלמידים רבים מיוון, רומי ואסיה הקטנה.

[עריכה] משנתו

אפיקורוס אימץ מדמוקריטוס את התפיסה שהחומר עשוי כולו אטומים הנמצאים בתנועה מתמדת, והוסיף על תורתו את הרעיון שתנועת האטומים אינה קבועה, אלא עשויה להיות נתונה לשינויים אקראיים, ובכך ביטל את הדטרמיניזם שבתורת דמוקריטוס ואפשר את הנחת קיומה של בחירה חופשית.

גם הנפש נתפסה על־ידי אפיקורוס כעשויה אטומים, והיא חלק בלתי נפרד מהגוף – עם מות הגוף, גם הנשמה מתפרקת ומפסיקה להתקיים. לכן אין טעם בפחד מפני המוות, מכיוון שבמותם האנשים אינם קיימים עוד, וממילא לא יכול להתאנות להם בכך כל רע.

האלים נתפסו בעיניו כאדישים לגורל האדם, ולא מתערבים בענייניו, ולכן דחה את פולחן האלים והקרבת הקורבנות.

את תכלית חיי האדם ראה כחיפוש ההנאה והמנעות מסבל. עם זאת, הוא לא דגל בהתמסרות בלתי מרוסנת לתענוגות החושים, כפי שלעתים מוצג הדבר: רדיפה אחר הכבוד, הכסף והסיפוק המיידי נתפסו על-ידיו כאמונות שווא לא פחות מאשר הפחד מפני המוות או מפני האלים, ואת האושר האמיתי ראה כמושג מחיים פשוטים, צנועים וישרים.

[עריכה] מורשתו

אפיקורוס כתב מספר רב של כתבים, אבל מתוכם שרדו עד ימינו רק קטעים מעטים מחיבורו "על הטבע", שלוש איגרות, קובץ של אמרותיו, וכן צוואתו.

עיקר הידיעות על משנתו מגיעות ממקורות חיצוניים, ובעיקר מיצירתו של המשורר הרומי בין האסכולה האפיקוראית, לוקרטיוס.

האסכולה האפיקוראית המשיכה להתפשט גם לאחר מותו, וקנתה חסידים רבים, ובעיקר ברומי.

ביהדות התקבל שמו של אפיקורוס כתואר מושאל לכופר. על-פי הרמב"ם (הלכות תשובה, פרק ג הלכה ט"ז), אפיקורס הוא אדם הכופר בנבואת משה רבנו, בנבואה בכלל, או "האומר שאין הבורא יודע מעשה בני האדם". בעברית המודרנית התואר מתייחס למי שכופר באל או בתורה.

בתרבות המערבית, לעומת זאת, המילה "אפיקורואית" מתארת גרגרנות ונהנתונות. שני הפירושים הללו מבוססים על תפיסה מסולפת של אפיקורוס, שכאמור, לא היה אתאיסט במובן המודרני של המילה ולא דגל ברדיפה בלתי מרוסנת אחרי תענוגות.