אספת המעמדות של שנת 1789
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אספת המעמדות הייתה, עד המהפכה הצרפתית, האספה הכללית של צרפת, בה היו מיוצגים כל אחד משלושת המעמדות בצרפת. אספת המעמדות של שנת 1789 הייתה האספה הראשונה של אספת המעמדות מאז שנת 1614. כינוסה סלל את הדרך למהפכה הצרפתית.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע
אחת הסיבות העיקריות לפריצת המהפכה הצרפתית הייתה המשבר הכלכלי החמור, שנגרם כתוצאה מפזרנות מופרזת על מלחמות מיותרות ומחצר מלוכה מנופחת. סיבה נוספת למשבר הכלכלי הייתה שיטת גביה ארכאית שבמסגרתה שולם הרוב המכריע של המסים על ידי המעמד השלישי. בתאוריה נכללו במעמד זה כל פשוטי העם, אך למעשה רק הבורגנים והאיכרים העשירים שילמו מיסים.
נסיונות לערוך רפורמה במערכת גביית המסים נחלו כישלון צורב בעקבות התנגדות המעמד הראשון (הכנסייה) והמעמד השני (האצולה).
ביולי 1787 הועלתה בפני לואי השישה עשר הדרישה לכנס את אספת המעמדות. ב-18 בדצמבר הבטיח המלך לעשות זאת תוך חמש שנים. לאחר מכן איבד שר האוצר קאלון את מקומו לטובת מבקרו הראשי, אטיין שארל דה לומני דה בריאן. בריאן בתורו איבד את מקומו לטובת ז'אק נקר, שר האוצר הקודם, שהיה בעל רגשות חמים כלפי המעמד השלישי. עם נקר בראש משרד האוצר הסכים המלך לכנס את אספת המעמדות במאי 1789.
[עריכה] ההכנות
במליאת אספת המעמדות התבלטה הבעיה המרכזית של צרפת באותה התקופה - העימות בין המעמד השלישי לשני המעמדות הראשונים. שני המעמדות הראשונים ייצגו כ-15% בלבד מהצרפתים אך היו בעלי 66% מהמושבים באספה (כל מעמד זכה למספר מושבות זהה, ללא קשר למספר האזרחים שהוא יצג). שני המעמדות הראשונים, אף שלכאורה היו מעמדות נפרדים, הצביעו בדרך כלל ביחד וכך הצליחו להתגבר על המעמד השלישי.
המעמד השלישי דרש יצוג כפול, כמקובל באספת המעמדות בפרובינציות. הנושא היווה קרקע פוריה לויכוחים, כאשר הנאום המפורסם של עמנואל ז'וזף סיאס, "מהו המעמד השלישי", מיצג את הלך הרוח הכללי.
נקר קיווה להמנע מעימות וניסה לדבר אל ליבו של המעמד השני, אך האריסטוקרטים סירבו לאפשר יצוג כפול למעמד השלישי, סירוב שרק הבליט את התנגדותה של האצולה לכל שינוי בפוליטקה הפנימית בצרפת.
הצו המלכותי מ-27 בנובמבר 1788 הכריז לבסוף שאספת המעמדות תכלול לפחות 1,000 נציגים ויינתן יצוג כפול למעמד השלישי. בנוסף לכך, גם כמרים שאינם מבני האצולה יוכלו לייצג את המעמד הראשון. כמו כן הוחלט להתגמש ולקבוע שגם פרוטסטנטים יוכלו לייצג את המעמד השלישי.
[עריכה] כינוסה של אספת המעמדות
האספה התכנסה בורסאי ב5 במאי 1789, ונציגים רבים של המעמד השלישי ראו בייצוג הכפול לו זכו ניצחון. יחד עם זאת, הכללים של 1614 נותרו בעינם והנציגים משני המעמדות הראשונים זכו במקומות הישיבה היותר יוקרתיים.
כאשר לואי השישה עשר ושארל לואי פרנסואה פול דה ברנטין, שומר החותמות, פנו אל הנציגים ב-6 במאי, גילו נציגי המעמד השלישי שהולכו שולל. למרות שהמעמד השלישי זכה ליצוג כפול, ההצבעה נערכה לפי מעמדות ולכן, למרות שמספרם של נציגיו היה כפול, קולם היה שווה לשליש מהקולות, כמו קולם של נציגי כל אחד משני המעמדות האחרים, בדיוק כפי שהיה המצב בעבר. המלך ושומר החותמות רצו להותיר את היצוג הכפול של המעמד השלישי כסמל ללא ביטוי מעשי. על אופן פעילות האספה הכריז ברנטין. שר האוצר נקר, שרכש אהדה למעמד השלישי, נאם רק בנושא שינוי המדיניות הפיסקלית שבו תמך.
בדיעבד נאלץ המלך להיכנע לתביעתם של נציגי המעמד השלישי שלכל נציג יהיה קול אחד. התעקשותו ההתחלתית התבררה כטעות חמורה בשיקול הדעת, שכן כשנאלץ לחזור בו ממנה, הפגין בכך חולשה.
[עריכה] המשך הדיונים ופיזור האספה
במהלך האספה הצביעו נציגי המעמד השלישי לבדם על קבלת החלטה שלפיה השררה נמצאת בידי רוב האזרחים. בנוסף החליטו אנשי המעמד השלישי כאשר שינו את שם האספה ל"אספה הלאומית". הם אמנם הזמינו את האצולה להצטרף אליה, אך הבהירו, שאם האריסטוקרטים לא יצטרפו, הם לא יהססו לנהל את עניני המדינה בלעדיהם.
המלך ניסה להתנגד להחלטות אלו, אך ללא הצלחה. ב-20 ביוני הורה על סגירת האולם בו התקיימו דיוני האספה. האספה עברה למגרשי הטניס המלכותיים והמשיכה בדיוניה שם. במגרש הטניס נשבעו הצירים את "שבועת מגרש הטניס", שבמסרה הבטיחו להמשיך בדיוניהם עד אשר צרפת תזכה לחוקה חדשה. למחרת התכנסה האספה בכנסיית לואי הקדוש ומרבית נציגי הכמורה הצטרפו אליה.
ב-23 ביוני נאות המלך להסכים לשינויים מסוימים בחוק וויתר על חלק מסמכויותיו. האריסטוקרטים שעדיין לא הצטרפו לאספה הלאומית, עשו כן בעקבות בקשתו של המלך. אספת המעמדות סיימה את חייה ולא התכנסה עוד, וסמכויותיה עברו לאספה הלאומית.
