אסון צאלים ב'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אסון צאלים ב' הוא שמה של תאונת אימונים צבאית שבה נהרגו חמישה לוחמים מסיירת מטכ"ל, שהתרחשה ב-5 בנובמבר 1992 בבסיס צאלים שבנגב.

התאונה התרחשה בשעה 06:10, במסגרת תרגיל של סיירת מטכ"ל. אחד המשתתפים באימון ירה בשוגג טיל לעבר קבוצת חיילים שביצעו אימון על "יבש", כלומר ללא אש חיה. כתוצאה מירי הטיל נהרגו חמישה חיילים ונפצעו חמישה חיילים נוספים. שמות הנספים הם: סגן אלעד שילה, סמל ראשון אריה כהן, סמל שמרי שפרן, סמל שרון תמיר ורב טוראי ערן ויכסלבאום. שנתיים קודם לכן ארעה באותו בסיס תאונה קודמת, שזכתה בדיעבד לכינוי אסון צאלים א'.

בזמן התאונה נכחו באזור הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, סגנו, אמנון ליפקין-שחק וקציני מטכ"ל נוספים, שבאו לצפות באימון.

בעקבות התאונה הקים הרמטכ"ל אהוד ברק ועדה מיוחדת בת חמישה חברים לחקר התאונה, בראשות האלוף במיל. מנחם עינן - ועדת עינן. הוועדה עבדה במקביל לחקירה של מצ"ח, ומסקנות שני הגופים הביאו להעמדתם לדין ולהרשעתם של שני קצינים ביחידה. כמו כן ננזפו האלופים אורי שגיא (ראש אמ"ן), שסיירת מטכ"ל נמצאה תחת פיקודו, ועמירם לוין, שעמד בראש הפרויקט שבמסגרתו נערך האימון.

האסון עורר הד רב במדינת ישראל ובעולם, משום שלפי פרסומים בעיתונות הזרה מטרת התרגיל הייתה הכנה למבצע לחיסולו של נשיא עיראק דאז סדאם חוסיין. ההד שהיה לפרשה בארץ הוביל לפריצה של חוסר אמון מצד הציבור ושל ההורים השכולים כלפי צה"ל בכלל, חקר התאונות בו והרמטכ"ל אהוד ברק. הד זה התגבר עם פרסום תחקיר ידיעות אחרונות ב-1995 שקבע שברק נטש את שטח התאונה מייד לאחר שהתרחשה. ברק עצמו הכחיש את הדבר. ב-9 ביולי 1997 דחה מבקר המדינה את כל האשמות נגד ברק ואישר את גרסתו של ברק (שמופיעה בביוגרפיה של אהוד ברק, "אהוד ברק - חייל מספר 1") כי ברק עזב את השטח כשעה לאחר התאונה, כשכל הפצועים פונו כבר לבתי החולים.