אנתרופולוגיה כלכלית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנתרופולוגיה כלכלית היא ענף בתוך הדיסציפלינה האנתרופולוגית, המבקשת לחקור ולבחון את המוסדות וההתנהגויות הכלכליות, כל זאת בעזרת כלים מתודולוגים מתחום האנתרופולוגיה. ענף מחקרי זה ביסס עצמו בעיקר בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20. בבסיס ענף מחקרי זה עומדת הטענה, שבעת שאנו מנסים לבחון התנהגות כלכלית כלשהי, אין עלינו להתייחס למבנה הכלכלי גרידא, אלא שומה עלינו לקחת בחשבון גם את המבנה התרבותי. זאת מכיוון שהתנהגותו הכלכלית של האדם אף פעם אינה משוחררת מאילוצים חברתיים, דתיים או פוליטיים. במילים אחרות, התנהגות הכלכלית איננה מצייתת רק להגיון הכלכלי הטהור.
ישנן שלוש פרדיגמות עיקריות בתוך שדה האנתרופולוגיה הכלכלית:
- פורמליזם (formalism)
- מהותנות (substantivism)
- גישה תרבותית (Culturalism)
תוכן עניינים |
[עריכה] פורמליזם
המודל הפורמאליסטי הוא זה הקרוב ביותר לכלכלה הנאו-קלאסית, המגדירה כלכלה כחקר מִקסוּם היעילות והרווחיות הכלכלית תחת תנאים של מחסור. לפי המודל הפורמאליסטי, אדם ישאף למקסם את רווחיו הכלכליים ואת התועלת הכלכלית באמצעות בחירת אמצעים ודרכים אלטרנטיביות שמטרתן לעזור בהגשמת רצונו זה, למשל על-ידי בחירת דרך התאפשר לאדם זה רווחיות כלכלית מקסימאלית תוך כדי השקעת משאבים ומאמצים מינימאליים. לפי מודל זה, אדם ישאף להשיג כמה שיותר מידע על הדרכים האפשריות הניצבות בפניו לפני בחירתו בדרך מסוימת, עד למידה בה העלות של איסוף המידע ישתווה לרווחיות והתועלת שנוספו באמצעות מידע זה. כל בני האדם, על פי המודל פורמאליסטי, חיים בתנאים של מחסור במשאבים, אך בד בבד, הם בעלי רצונות ודרישות כמעט בלתי מוגבלים.
חוקרים הדוגלים בגישה הפורמאליסטית, כגון פירת ושניידר, טוענים כי הגישה הניאו קלאסית לכלכלה יכולה להיות מיושמת בכל חברה באשר היא, אם שינויים מתאימים יעשו קודם לכן, וזאת מתוך נקודת הנחה כי העקרונות שנזכרו לעיל הינם בעלי תוקף אוניברסאלי. לטענת הפורמליסטים, כשמדברים על מטרות ושאיפות המִקסוּם של האדם, אין הכוונה אך ורק לנושאים כלכליים פיננסיים בלבד, כי אם לכל דבר הנתפס כבעל ערך בעיני האדם עצמו, בין אם מדובר בפנאי, סולידאריות, או יוקרה. מכיוון שגישה זו לא הגדירה במדויק מהו אותו דבר הנועד למִקסוּם, זה העניק לה מידה מסוימת של מופשטות, ובכך אפשר לגישה להסביר התנהגות אנושית בכל הקשר אפשרי. כאמור, ההנחה המרכזית של המודל הפורמאליסטי היא כי האדם יבצע בחירות רציונאליות בהתבסס על כל המידע הזמין על מנת למקסם את מה שאותו אדם תופס כבעל ערך. למרות שהפרמטרים של מה שנתפס כבעל ערך הינם מגוונים ויכולים להשתנות, העקרונות של המִקסוּם נותרים בעינם. לפי מודל זה מטרתו של האנתרופולוג הינו ניתוחה של כל תרבות בהתאם למשאבים התרבותיים שלה ולמטרותיה הנתפסות כבעלות ערך. ניתוח שכזה צריך לחשוף את העקרונות המעצבים את תהליך קבלת ההחלטות של אותה תרבות. בדרך זו, תאוריה כלכלית יושמה ומיושמת על-ידי אנתרופולוגים בחברות בעלות שווקים ללא ויסות מחירים (כלומר חברות שאינן קפיטליסטיות מערביות).
[עריכה] מהותנות
המודל הסובסטנטיביסטי, שהוצע לראשונה על ידי קארל פולני בספרו "The great transformation" טוען כי למושג "כלכלה" יש שתי משמעויות: המשמעות הראשונה היא זו הפורמאלית, המתייחסת לכלכלה כפעולה או קבלת החלטות רציונאליות בדבר שימוש במשאבים מוגבלים. המשמעות השנייה, איננה יוצאת מנקודת הנחה של קבלת החלטות רציונאליות ולא בדבר תנאים של מחסור. היא, לעומת זאת, מתייחסת לשאלה כיצד האדם פועל למחייתו בסביבה החברתית והאקולוגית בה הוא נמצא. על פי המשמעות השנייה, הכלכלה היא הדרך בה החברה מסתגלת לסביבה, לתנאים החומריים בסביבה זו, ולדרישות של אותה חברה. המושג שטבע פולני, "Great transformation", מתייחס להפרדה בין חברה מודרנית בעלת שווקים ובין חברות חוץ מערביות, לא קפיטליסטיות ולא מתועשות. לדעתו החקירה היחידה האפשרית בחברות לא מתעושות, היא כיצד האדם פועל למחייתו בסביבה החברתית והטבעית שלו, ללא כל התייחסות להחלטות רציונאליות או לתנאים של מחסור. זאת מכיוון שבחירותיו של אדם בחברות אלו אינן מבוססות בהכרח על מִקסוּם רווחים כלכליים, כי אם על קשרים חברתיים, ערכים תרבותיים, נורמות תרבותיות, או על דאגות מוסריות, פוליטיות ודתיות. כמו כן, התוצרת ברוב החברות הללו משומשת בידי מפיקיה, על כן תוצרת זו נקראת גם תוצרת לשימוש עצמי, בניגוד לתוצרת לשם מסחר, שהיא בעלת מטרות רווח ומִקסוּם רווחים.
לדעתו של פולני, בחברות מודרניות בעלות כלכלה קפיטליסטית, הרעיונות של גישות הפורמאליזם והסובסטנטיביזם חופפים, מכיוון שאנשים מארגנים את דפוסי מחייתם בהתאם לעקרונות החשיבה הרציונאלית. ברם, בחברות בעלות כלכלה "פרימיטיבית" הנחה זו לא תופסת, זאת מכיוון שבניגוד לחברה הקפיטליסטית המערבית, הן לא מבוססות על כלכלת חליפין אלא על כלכלה של חלוקה מחדש של הייצור ויחסי גומלין הדדיים. יחסי גומלין מוגדרים כחלוקה הדדית של סחורות או שירותים כחלק מיחסים ארוכי טווח בין הלוקחים חלק בדבר. דוגמה לכך ניתן לראות אצל האנתרופולוג ברוניסלב מלינובסקי, שחקר חברה שבטית באיים הטרובריאנדים. הגברים בשבט זה מקדישים חלק גדול מזמנם לגידול בטטות. הן אינן מיועדות לבני משפחותיהן, אלא למשלוח מנות לאחיות של אותן גברים או לבנות הנשואות שלהן. המעניין הוא, שתכלית משלוח הבטטות הוא לא לספק מחסור במשק הבית של אותן אחיות או בנות, אלא רצונו של הגבר להפגין את השפעתו על בעלה של האחות או הבנות, ואת עזרתו לו. מי שמעניק את הבטטות בצורה זו בעצם הופך את בעלה לבעל חוב למי שנתן את הבטטות. האמצעי להחזרת החוב הוא האוצרות שיש לנשים, אוצרות בדמות עלי בננות וחצאיות. אותו גבר שהוא בעלה צריך להחזיר לגיס או לאב של הכלה בצורה הזו. בשבט זה מייחסים יוקרה ומשמעות לחפצים, בנפרד מהמחיר שעולה ליצרם. החשיבות היא ליוקרה החברתית והתרבותית. מנהג זה מבסס למעשה את יחסי החליפין ארוכי הטווח בשבט. יחסי החליפין מהדקים את הקשר של הגברים לקרקעות, עוזרים בהגנה מפני האויב, פועלים לעזרה הדדית, וכולי. חילופי הבטטות הם לא פחות מעסקה כלכלית-פוליטית. האחזקה בעלי הבננות מגדירה את המצב הכלכלי של כל משפחה. מקרה זה מהווה דוגמה למערכות שהן שונות מאוד מהכלכלה המודרנית. הדוגמה הזו מלמדת שהמערכת הכלכלית היא לא מנגנון רציונאלי כפי שהיינו נוטים לחשוב. היא לא נועדה לענות על צרכים כלכליים כמו שהיא ביטוי של הסמלה תרבותית. יתרה מכך, גם את המושג רציונאליות אפשר להבין בכמה מובנים. הגישה הפוזיטיביסטית תטען שהרציונאליות היא אינסטרומנטאלית, כלומר היצע מול ביקוש. לעומתה גישת ההסמלה תטען לרציונאליות יחסית, כדוגמת הסיפור הנזכר לעיל. חשוב להבין כי כל שבט וכל תרבות עונה על המושג רציונאליות באופן אחר. מיד לדוגמה מגדיר את הרציונאליות כמושג יחסי. לטענתו רציונאליות היא אקט או פעולה שבה בן תרבות מסוימת מתנהג ע"פ הציפיות של אותה תרבות בה הוא חי.
רעיון מפתח נוסף בגישה ההסובסטנטיביסטית אומר כי הכלכלה מקובעת לא רק במוסדות כלכליים אלא גם במוסדות שהם אינם כלכליים, ולפיכך אין הכלכלה נמצאת בוואקום חברתי. לדוגמה, ממשלה ודת יכולות להיות חשובות לכלכלה ולהשפיע עליה ממש כמו מוסדות כלכליים. מחויבות סוציו-תרבותית, נורמות, וערכים ממלאים תפקיד משמעותי באסטרטגיות המחייה של אנשים. לפיכך, כל מחקר כלכלי המתעלם ואינו לוקח בחשבון את הקונטקסט הסוציו-תרבותי והפוליטי הינו פגום מראשיתו. ניתוח מהותני של הכלכלה צריך להתמקד לכן על חקר המוסדות החברתיים השונים והמגוונים עליהם מבוססים תחומי המחייה של האדם. השוק הכלכלי הוא רק אחד מיני מוסדות רבים ומגוונים הקובעים אופיין של העסקאות הכלכליות. טענתו העיקרית של פולני היא כי המוסדות השונים אחראיים ומארגנים בצורה עיקרית את התהליכים הכלכליים.
