אמפדוקלס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמפדוקלס (ביוונית: Εμπεδοκλής) (כנראה 493-433 לפנה"ס): פילוסוף יווני, מחשובי האסכולה הפלורליסטית.
[עריכה] חייו ופועלו
אמפדוקלס נולד באקראגאס שבסיציליה (כיום אגריגנטו). במהלך חייו הרבה לנדוד בנכר. אמפדוקלס התעניין רבות במיסטיקה וברפואה, והאמין בגלגול נשמות.
אמפדוקלס כתב שני ספרים:
- "על הטבע" - ספר פילוסופי מדעי.
- "ספר ההיטהרויות" - ספר מיסטיקה שעסק בגלגולי נשמות.
ספריו של אמפדוקלס לא נשתמרו בשלמותם אלא רק קטעים בודדים מתוכם. כאשר, הקטעים הללו לימדו כי אמפדוקלס כתב את שני ספריו במשקל של שירה (הקסמטר).
בדבר מותו של אמפדוקלס ישנה אגדה שהוא התאבד בקפיצה ללועו של הר הגעש אטנה, אך אין לאגדה זו כל אישוש שהוא.
[עריכה] עיקרי תורתו
אחת השאלות העיקריות שהעסיקו את הפילוסופיה בזמנו של אמפדוקלס הייתה "ממה מורכב העולם". תשובתו של אמפדוקלס לשאלה זו הייתה כי כל המצוי בעולם מורכב מתערובות של ארבעת היסודות הראשוניים (כפי שהאמינו בתקופתו): אש, אוויר, אדמה ומים. יסודות אלה, טען אמפדוקלס, הנם כשלעצמם נצחיים ובלתי משתנים - התקיימו מעולם ויתקיימו לנצח. כתוצאה מכך טען אמפדוקלס כי כל השינויים הנראים בעולמנו הנם שינויים כמותיים ולא איכותיים.
כגורם לשינויים המתרחשים בעולמנו הציע אמפדוקלס שני כוחות אותם כינה "אהבה" ו-"מריבה". כוחות אלו הם הגורמים להתקרבות ולהתרחקות בין היסודות הבסיסיים ובכך ליצירת התופעות השונות הנצפות בעולמנו.
תורתו של אמפדוקלס בדבר ארבע היסודות התקבלה מאוחר יותר על ידי אריסטו, ובעקבותיו אומצה גם בפילוסופיה היוונית המאוחרת ובזו של ימי הביניים. בין השאר ניתן למצוא אזכורים לתפישה זו גם אצל הרמב"ם.
