משתמש:אמנון ירום/ארגז חול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אקטיום | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||
|
|||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||
| אוקטוויאנוס | מרקוס אנטוניוס, קליאופטרה | ||||||||
| מפקדים | |||||||||
| מרקוס אגריפה | מרקוס אנטוניוס | ||||||||
| כוחות | |||||||||
| 260 ספינות מלחמה | 220 ספינות מלחמה, מתוכן 60 מצריות | ||||||||
| אבדות | |||||||||
| לא ידוע | כמעט כל הצי של אנטוניוס | ||||||||
קרב אקטיום היה קרב ימי במלחמת האזרחים הרומית בין מרקוס אנטוניוס ואוקטוויאנוס (אוגוסטוס קיסר). הוא התרחש ב-2 בספטמבר 31 לפנה"ס בים האיוני, ליד המושבה הרומית אקטיום שביוון (כיום העיר פרבזה). ציו של אוקטוויאנוס הונהג בידי מרקוס אגריפה, וציו של אנטוניוס נתמך בציה של מאהבתו קליאופטרה, מלכת מצריים התלמיית. הניצחון בקרב היה לאוקטוויאנוס, והוא הוביל לכינויו פרינקפס אוגוסטוס, ולבסוף גם להיחשב כקיסר הרומי הראשון; לכן, יש הרואים בתאריך זה את יום נפילתה של הרפובליקה הרומית ותחילתה של האימפריה הרומית.
[עריכה] הרקע לקרב
כוחו של אוקטוויאנוס נבע מאימוצו על-ידי יוליוס קיסר, שהעניק לו פופולריות ונאמנות בקרב הלגיונות. לאחר שאנטוניוס הכריז שיורשו החוקי של קיסר הוא קיסריון, בנם של קליאופטרה וקיסר, החל אוקטוויאנוס לחוש באיום על מעמדו כיורש, והחלה מלחמת תעמולה נגד אנטוניוס שהביאה לפירוק הטריאומווירט השני בסוף שנת 33 לפנה"ס. לבסוף, נישל הסנאט הרומי את אנטוניוס מסמכויותיו והכריז מלחמה על קליאופטרה. עם זאת, מייד לאחר מכן חברו לאנטוניוס שליש מחברי הסנאט ושני קונסולים. המלחמה בשנת 31 לפנה"ס החלה לאחר שמפקד הצבא של אוקטוויאנוס, מרקוס אגריפה, כבש את מתונה, עיר יוונית ונמל חשוב שהייתה נאמנה לאנטוניוס. אנטוניוס אמנם היה חייל מעולה, אך חוסר נסיונו בלוחמה ימית הביא למפלתו.
[עריכה] מהלך הקרב
שני הציים נפגשו מחוץ למפרץ אקטיום, בבוקר ה-2 בספטמבר 31 לפנה"ס, כאשר מרקוס אנטוניוס הוביל צי של 220 ספינות מלחמה בין המיצרים אל הים הפתוח. שם הוא פגש את ציו של אוקטוויאנוס, בהנהגת האדמירל אגריפה, שחסם בקשת את יציאתו מכיוון דרום. ספינותיו של אנטוניוס היו בעיקר ספינות קווינקוורמיס כבדות - ספינות ענק עם איילי-ניגוח ששקלו עד שלושה טונות. חרטומי הספינה היו משוריינים בלוחות ברונזה וקורות עץ שהקשו על ניגוח הספינה. לרוע מזלו של אנטוניוס, קדחת מלריה שהתפשטה בקרב אנשיו בעת שהמתין לאוקטוויאנוס הביאה לדלדול בכוח האדם שלו. מספרם המועט של מושכי המשוטים הביא לחוסר יכולת להוציא לפועל את הטקטיקה שלשמה נבנו הספינות - התנגשות חזיתית בספינת האויב. גם המורל של האנשים ירד בעקבות קטיעת קווי האספקה. אנטוניוס שרף את הספינות שלא יכל לאייש, ואת השאר קיבץ יחדיו.
ציו של אוקטוויאנוס הורכב בעיקר מספינות ליבוריאניות קטנות יותר, שאויישו במלואן בצוות מאומן ורענן יותר. לספינות הקטנות היה יתרון במהירות על פני ספינות הקווינקרמיס, ויכלו להתחמק מנסיונות הריסוק שלהן. לפני הקרב ערק דליוס, הגנרל של אנטוניוס, לצד אוקטוויאנוס והביא לו את תוכניות הקרב. אנטוניוס קיווה להשתמש בספינותיו הגדולות כדי להדוף את הכנף שבפיקוד אגריפה לכיוון צפון, אך צי אוקטוויאנוס דאג להישאר מחוץ לטווח הספינות. מעט לאחר צהרי היום נאלץ אנטוניוס להתרחק מהחיפוי של החוף.
לאחר שהיה ברור שמצבו של אנטוניוס מידרדר, נסוג צי קליאופטרה לים הפתוח ללא ירייה אחת. אנטוניוס עצמו נסוג לספינה קטנה עם דגלו והצליח לברוח מהקרב בעזרת מספר ספינות מלחמה שלקח עמו כהגנה. לחיילי אנטוניוס שנותרו מאחור לא שפר המזל, ואוקטוויאנוס הטביע את כולם.
[עריכה] תוצאות הקרב
על אף שהקרב היה פשוט, היו לו השלכות פוליטיות אדירות. לגנרל מרקוס אנטוניוס המנוסה היה צי גדול כמו לאוקטוויאנוס, והייתה לו היכולת לנצח. ההפסד של אנטוניוס הביא לעריקה נרחבת של חיילים מצבאו - כ-19 לגיונות רגלים וכ-12 אלף פרשים ערקו עם לילה והחלישו את יכולתו של אנטוניוס לנצח את יריבו. לאחר שנטשו אותו חייליו, לקח אנטוניוס את נפשו. קליאופטרה ניסתה לנהל משא ומתן על תנאי הכניעה, אך משלא הצליחה נתנה לנחש אפעה להכישה למוות ב-12 באוגוסט שנת 30 לפנה"ס.
ניצחון אוקטוויאנוס באקטיום הביא לתבוסת אנטוניוס וסיפוח מצריים לאימפריה הרומית. הוא נחשב כנקודת המעבר בין הרפובליקה הרומית לאימפריה הרומית. סיפור הקרב מופיע באיניאדה מאת ורגיליוס. אוגוסטוס קיסר החל בחגיגות האקטיה השנתיות לציון הנצחון על אנטוניוס. כמו-כן, הוא הקים מונומנט בקרבת אתר הקרב, בו שולבו איילי-הניגוח מהברונזה שנלקחו מהספינות שהוטבעו.
