אמנת זכויות הילד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמנת זכויות הילד היא אמנה בינלאומית השואפת לקבוע את זכויותיהם הפוליטיות, האזרחיות, הכלכליות, החברתיות והתרבותיות של ילדים.
מרבית חברי האומות המאוחדות אישררו אמנה זו, בין אם בצורה מלאה ובין אם בצורה חלקית. עצרת האו"ם הסכימה לאמץ את האמנה ולצרפה לחוקים הבילאומיים ב-20 בנובמבר, 1989. בספטמבר 1990, האמנה נכנסה לתוקף, לאחר שאושררה על ידי מספר המדינות המינימליות הנדרשות. בישראל אושררה האמנה ב-4 באוגוסט, 1991 ונכנסה לתוקף ב-2 בספטמבר, 1991. האמנה חוברה במשך עשור על ידי ועדת האו"ם בדבר זכויות הילד והיא מגדירה (בסעיף 1) ילד הוא כל ייצור אנושי מתחת לגיל 18, אלא אם כן חוק המדינה קובע גיל צעיר יותר.
האמנה פיתחה מנגנון ביקורת, הוועדה לזכויות הילד, שתפקידו לפקח על יישום הוראותיה על ידי המדינות החתומות עליה.
האמנה מכירה בזכויות הבסיסיות של כל ילד וכן קובעת את מכלול החובות שיש למדינות כלפי ילדים, ביניהן:
- זכות לחינוך וטיפול רפואי.
- הגנה מפני פעולות מזיקות כגון עינויים, ניצול מיני, ניצול בעבודה, התעללות והזנחה, ומסחר בילדים.
- הגנת ילדים נכים, ילדים חסרי משפחה וילדים פליטים.
- חובת המדינות החתומות לכבד ולהבטיח את הזכויות המפורטות באמנה ללא אפליה וללא התייחסות למאפייני דת, גזע, מגדר, שפה וכו'. כמו כן המדינות ינקטו בכל האמצעים המתאימים להבטיח את הגנת הילד מפני אפליה בשל מעמד, השקפה וכו'.
- בכל הפעולות הנוגעות לילדים, תהא טובת הילד השיקול הראשון. המדינות החברות יבטיחו לילד הגנה וטיפול ככל שיידרש לטובתו.
- המדינות החברות יכבדו את אחריותם , זכויותיהם וחובותיהם של ההורים או של בני המשפחה המורחבת או של הקהילה על מנת לספק הכוונה והדרכה לילד המתפתח.
- הילד יירשם מיד לאחר לידתו, ומתוקף זכויותיו תהא לו הזכות להיקרא בשם פרטי, הזכות לקבל אזרחות, הזכות להכיר את הוריו ולהיות מטופל על ידם.
- המדינות החברות יבטיחו כי לא יופרד הילד מהוריו בניגוד לרצונם, אלא רק במקרים מסוימים כגון התעללות, הזנחה וכו'. במקרה זה המדינות יכבדו את זכויות הילד המופרד.
- לילד שהוריו גרים במדינות שונות יש זכות לקיים קשרים אישיים ומגעים ישירים עם שני הוריו גם יחד.
- לילד המסוגל לחוות דעה משלו יש זכות להביע דעה כזו.
- המדינות החברות יכירו בעקרון כי לשני ההורים אחריות משותפת לגידול הילד ולהתפתחותו.
- המדינות החברות ינקטו באמצעים : תחוקתיים, מנהליים, חברתיים וחינוכיים מתאימים על מנת להגן על הילד מפני אלימות גופנית או נפשית, חבלה, התעללות , הזנחה טיפול רשלני, אכזריות או ניצול.
- ילד שסביבתו המשפחתית נשללה ממנו, יהיה זכאי להגנה מיוחדת ולסיוע מצד המדינה.
- מדינות חברות המכירות בשיטת האימוץ ומתירות אותה יבטיחו כי טובת הילד יהיה השיקול המכריע, כמו כן יבטיחו כי האימוץ יאושר רק על ידי רשויות מוסכמות . האנשים נוגעים בדבר האימוץ הסכימו מתוך ידיעה מלאה לאימוץ בהתבסס על ייעוץ
- אימוץ בן-ארצי יישקל כאמצעי חלופי לטיפול בילד כאשר המועמד לאימוץ זה ייהנה מביטחונות ומתנאים – בדומה לאימוץ פנימי.
- אימוץ בן ארצי לא יביא לרווח כספי בלתי הוגן עבור המעורבים בכך.
בנוסף לך, האמנה מחייבת את המדינות החתומות לאפשר לילד להשתתף בכל הליך בו מתקבלת החלטה הנוגעת אליהם ומבקשת שנקודת ההשקפה של הילד תלקח בחשבון בנושאים אלו, בהתאם לגיל הילד ולכשריו המתפתחים. האמנה אוסרת הפעלת גזר דין עונש מוות על ילדים.
האמנה קובעת כי טובת הילד הינו שיקול ראשון במעלה והוא מחייב את המדינה כל אימת שהיא מקבלת החלטה שיש בה כדי להשפיע על ככל הילדים או על ילד מסוים. גישה זו שונה מחוק המדינה המצוי במדינות רבות בה התייחסו בעבר אל ילדם ונשים כאל רכוש או נכס. כמו כן, היא מנסה לקדם סדר יום חדש מזה הקיים, בו לילדים אין קול בשיח הציבורי והם אינם יכולים להשפיע על קבלת החלטות הנוגעות אליהם, במישרין או בעקיפין. יישום מלא של האמנה מחייבת בדיקה כללית של חוקי משמורת ואפוטרופסות של ילדים, או, לכל הפחות, גישה חדשנית במסגרת החוקים הקיימים.משרד המשפטים הקים בשנת 1997 וועדה בין תחומית שבחנה את יישום האמנה בהסדרים שונים במשפט הישראלי. הוועדה הגישה את מסקנותיה בשנת 2003 והתיחסה לתחומים הבאים: הילד במשפחה, הילד במערכת הפלילית, ילדים בהשמה חוץ ביתית, ילדים במערכת החינוך וייצוג נפרד של ילדים בהליכי אזרחיים.
לאמנה שני סעיפי בחירה, אשר אומצו על ידי האספה הכללית במאי 2000 ואשר מתאימים למדינות אשר אישררו את אמנה זו:
- סעיף בחירה בנושא מעורבות של ילדים בעמותים מזוינים
- סעיף בחירה בנושא הסחר בילדים, זנות, ופורנוגרפית ילדים.
[עריכה] החתומים
על פי יוניצף (ארגון האו"מ למען הילד), האמנה אושרה ב-191 מדינות ורק סומליה וארצות הברית לא אישרו אותו. סומליה אינה במצב בו היא יכולה לאשרר את האמנה, שכן אין לה ממשלה מוכרת.
ארצות הברית, לעומת זאת, חתמה על האמנה ובכך סימנה את כוונתה לאשרו אך עדיין לא עשתה כן. ארצות הברית בודקת ובוחנת מקרוב כל ברית לפני אישורה. בחינה זו, אשר כוללת הערכה של מידת התאימות לחוקיה הקיימים במדינותיה, יכולה לקחת שנים ויותר אם החוזה מתוארת כשנויה במחלוקת או אם לחוזה יש אופי פוליטי. לעניין זה, ישנם חוקים במספר מדינות בארצות הברית המאשרים הוצאה להורג של אנשים בני 16 עד 18 אשר מעכבים את אישור האמנה. עדיין לא ברור מה תהיה השפעתה של החלטת בית המשפט העליון בתיק של רופר נ. סימונס ב-2005, אשר אסרה הוצאה להורג של מורשעים אשר היו קטינים בזמן ביצוע העבירה, על תהליך אישור האמנה.
