אמנת וינה 1985
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמנת וינה היא אמנה בינלאומית הדנה בהגנת שכבת האוזון. האמנה נחתמה בשנת 1985 בווינה, אוסטריה ונכנסה לתוקפה בחודש מרץ 1988. נכון למרץ 2004 חתומות 185 מדינות על האמנה. מדינת ישראל אישרה את האמנה בשנת 1992.
[עריכה] עיקרי האמנה
באופן כללי, המדינות החתומות על האמנה מתחייבות לנקוט בצעדים המתאימים להגן על בריאות האדם ועל הסביבה מההשפעות השליליות הנובעות או העלולות לנבוע מפעילויות אנושיות, המשנות או העלולות לשנות את שכבת האוזון. בפרט, המדינות מתחייבות:
- לשתף פעולה באמצעות תצפיות שיטתיות, מחקר וחילופי מידע, במטרה להבין טוב יותר ולהעריך את השפעותיהן של פעילויות אנושיות על שכבת האוזון, ואת ההשפעות על בריאות האדם ועל הסביבה הנובעות משינוי בשכבת האוזון.
- לאמץ אמצעים תחיקתיים או מינהלים מתאימים, כדי להגביל, לצמצם או למנוע פעילויות אנושיות בתחומי השיפוט שלהם או בשליטתם, אשר מניחים שיש להן, או שעלולות להיות להן, השפעות שליליות הנובעות משינוי, או האפשרות לשינוי של שכבת האוזון.
- לשתף פעולה בתיאום תכניות מדיניות מתאימות למנוע פעילויות המזיקות לשכבת האוזון.
- לשתף פעולה בניסוח אמצעים, נהלים ותקנים מוסכמים ליישום האמנה.
- לשתף פעולה עם גופים בינלאומיים מוסמכים כדי ליישם ביעילות את האמנה.
[עריכה] ישום האמנה
בעקבות אמנת וינה נקבע בשנת 1987 פרוטוקול מונטריאול בדבר חומרים המדללים את שכבת האוזון אשר הגדיר לוח זמנים להפחתת השימוש בחומרים הפוגעים באוזון או להפסקתו.
