אמנות ז'נבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אמנות ז'נבה הן ארבע אמנות שונות, שנוסחו ונחתמו בז'נבה שבשווייץ בין השנים 1864-1949, ועוסקות בהתנהגות הראויה בין צבאות ואומות בזמן מלחמה. מקובל להתייחס ל"אמנת ז'נבה" ביחיד, כשהכוונה היא לכל אחת מארבע האמנות או כולן יחד.

האמנות עוסקות במתן טיפול רפואי לפצועים, כולל לחיילי האויב; בתביעה להתנהגות הוגנת עם שבויי מלחמה; ובחובה להגן על האזרחים בעת קרב. כל המדינות בעולם חתמו על אמנת ז'נבה וזוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה שאמנה כלשהי זוכה להכרה בינלאומית מלאה. אך למרות זאת, מדינות רבות בעולם ביצעו ומבצעות פעולות המפרות את אמנות ז'נבה.

אבי האמנות הוא ז'אן אנרי דינן, שפעל בעניין לאחר שראה את תוצאות קרב סולפרינו באיטליה. הפרות של האמנה שמבצעות האומות החתומות מובאות בפני בית הדין הבינלאומי בהאג.

ארבע האמנות הן:

אמנת ז'נבה הראשונה (1864) - טיפול בפצועים בשדה הקרב.
אמנת ז'נבה השנייה (1906) - החילה את עקרונות האמנה הראשונה גם ללוחמה ימית.
אמנת ז'נבה השלישית (1929) - טיפול בשבויי מלחמה.
אמנת ז'נבה הרביעית (1949) - טיפול באזרחים בזמן מלחמה.

האמנה הראשונה גם קבעה את הקמתו של הצלב האדום.

ב-1949, בנוסף לניסוח האמנה הרביעית, שוכתבו 3 הראשונות, ואושררו כמקשה אחת.

[עריכה] אמנות ז'נבה וישראל

ישראל חתומה על אמנת ז'נבה. ישראל מתנגדת להחלת אמנת ז'נבה הרביעית על השטחים וזאת משום שהיא מתנגדת להגדרתם כחלק כבוש (ראו פרטים בערך על השטחים).

לעיתים קרובות מואשמת ישראל בהפרת אמנות ז'נבה, החל מהסיכולים הממוקדים דרך הרס בתים (פעולה המותרת עפ"י אמנת ז'נבה הרביעית) וכלה בגירוש.

[עריכה] מדינות ערב ואמנות ז'נבה

במשך השנים הפרו מרבית מדינות ערב את אמנות ז'נבה השונות. בין היתר ניתן למנות הפעלת גז רעיל (נגד הכורדים בעיראק, מצרים במלחמת תימן), טבח המוני של מתנגדים פוליטיים (מלחמת האזרחים בלבנון, טבח חמת בסוריה), רצח המוני (טרור פלסטיני ולבנוני) ועוד מקרים רבים אחרים.

למרות הפרות אלו נוטות מדינות ערב להאשים את ישראל בהפרת האמנות (לעיתים קרובות לגבי אותם סעיפים שהן עצמן הפרו).