אמיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

אָמִישׁ (באנגלית: Amish) הוא שמה של כת נוצרית אנבפטיסטית (פרוטסטנטית) שהמאמינים בה חיים בצפון ארצות הברית. יישוביה פזורים ב-22 מדינות בארצות הברית (בעיקר במדינת פנסילבניה) ובחבל אונטריו בקנדה.

מקור כת האמיש הוא בשווייץ וגרמניה. עד המאה ה-17 היו האמיש חלק מן המנוניטים - קהילה אנבפטיסטית ("מטבילה בשנית") שהאמינה כי אין כל משמעות לטבילה בילדות כאשר הילד אינו מסוגל לעמוד על דעתו, והטבילה האמיתית היא טבילת מבוגרים, המסוגלים לקבל על עצמם סקרמנט זה, ובנוסף האמינו בחיים פשוטים.

עקב חילוקי דיעות בנושאי פירוש הדת והתנהגות מוסרית בקרב הקהילה המנוניטית , אחד המנהיגים בקהילה השויצרית - יעקב אמאן (1656-1730) יחד עם קבוצת חסידיו פרש מהמנוניטים והקים קהילה חדשה. על מנת לגבש את הקהילה ולקבוע לה סמלי זהות - הורה לגברים להפסיק להתגלח, ולכל הקהילה ללבוש בגדים אחידים חסרי כפתורים. מהתקופה בה נרדפו, והיו מנועים מלהתכנס בכנסיות נשאר לאמיש המנהג להתפלל בבתים פרטיים ולא בבתי תפילה. סוברים שאמיש הוא שיבוש המילה heimisch שפירושה מקומיים.

בסיס עקרונות הכת הם הפרדה מן העולם, קהילתיות סגורה ומשפחתיות, עד כדי חרמות ונידוי בני משפחה שלא הולכים בתלם. חבריה חיים בקהילות סגורות, חקלאיות ברובן. למרות כל זאת מאמינים האמיש בחובת הבחירה בדת מרצון. חברי הקהילה, בהגיעם לגיל בגרות, נדרשים לקחת על עצמם את ההתחייבות הדתית מתוך בחירה לאחר תקופה שמהווה מעין טקס מעבר (ונקראת רומשפרינגה - Rumspringa). במהלך התקופה - שנמשכת מספר חודשים או יותר - משוחרר הצעיר המגיע לגיל בגרות מחוקי החברה והכנסייה ובסופה לוקח על עצמו את מצוות הדת ומוטבל בשנית. החברי האיימיש דוגלים באורח חיים צנוע ונמנעים משימוש בטכנולוגיה מודרנית. בתחבורה הם עושים עד עצם היום הזה שימוש בסוס ועגלה במקום מכוניות. חזותם העבדקנית מזכירה את היהודים החרדים, אך בשונה מהיהודים החרדים חברי האיימיש מגלחים את שפמם. כחלק מעקרון הצניעות הנשים אינן עונדות תכשיטים.

צעירי האמיש עוסקים בספורט כבילוי חברתי מרכזי (בעיקר היות והם מנועים מגלישה באינטרנט, צפייה בתכניות בידור בטלוויזיה, ואף מוגבלים בשמיעת מוזיקה)

חברי הקהילה נרדפו הן על ידי הממסד הדתי והן על ידי הממסד המדיני בגרמניה , ולכן כבר במהלך המאה ה-18 היגרו ברובם לארצות הברית, והתיישבו במדינת פנסילבניה, ממנה התפשטו מאוחר יותר למדינות אחרות בצפון אמריקה. גם בארצות הברית, כתוצאה מאמונתם בשלטון אלוהי בלבד, ומכאן חוסר אמונתם במדינה ומוסדותיה, הם נמנעים מלהשתתף בפעילות פולטית ארצית או מדינתית או להצביע בבחירות, ומסיבות פציפיסטיות אינם מתגייסים לכוחות הבטחון.

כדרכן של קהילות קיצוניות חלו גם אצל האמיש פילוגים ואיחודים. חלקם חזרו לחיק הכנסייה המנוניטית.

תוכן עניינים 1 האמיש PLAIN PEOPLE - 2 היסטוריה 3 המבנה החברתי ומנגונוני הפיקוח 4 החינוך והחיברות 5 החיים הדתיים 6 האמיש והמודרנה – התבדלות והטמעות 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] האמיש PLAIN PEOPLE -

כיום מהווה השם אמיש שם כולל לקבוצות המתנגדות לאורח החיים המודרני מתוך הבנה כי אורח חיים זה מביא לניכור ולהתפוררות ערכית וחברתית.

[עריכה] היסטוריה

האמיש מהווים קבוצה דתית שהתפצלה במאה ה-17 מקבוצה דתית אחרת המנונייט – Mennonites שהם חלק מהזרם האנאבפטיסטי שהתפתח בשווייץ, מורביה ובוהמיה באזורים הכפריים. השם מנונייט נגזר משם המייסד מנו סימון. פרוש השם, אלה הולכים אחרי מנו. המנונייטס היוו קבוצה נרדפת על ידי הקתולים והפרוטסטנטים כאחד. וחלקם הועלו על המוקד ככופרים. בסוף המאה ה16 תחילת ה 17, התפצלו מהם האמיש כאשר הלכו אחרי חוואי שווייצרי שהציג אוטופיה חלופית, יעקב אמן – אמיש = אלה השייכים ליעקב אמן.

נקודת המחלוקת העיקרית בין המנוניטס לאמיש הייתה המחויבות לדת לעומת המחויבות למשפחה – המנונייטס דגלו בגישה פשרנית באופן יחסי. הם לא החרימו ילדים שסטו מתוך הבנה שלא ניתן לנתק לגמרי קשרים כה קרובים. לעומתם, יעקב אימן היה הרבה יותר נוקשה וטען כי המשך הקשר עם ילד סוטה גורמת להתרופפות הקבוצה.

האמיש גרים בעיקר בארצות הברית, חלקם הקטן בקנדה ובדרום אמריקה. ההגירה לשם הייתה במאה ה- 18 בעיקר כשאז התיישבו בעיקר באזור פילדלפיה במחוז 'הולנד' [Holland county]. בשנים האחרונות המרכז מתחיל לנדוד משם בגלל בעיות. כיום קימות מספר קהילות אמיש שיש ביניהן אינטראקציות מחד אך גם יריבות מסוימת מצד שני, כל אחת פיתחה לעצמה ניואנסים משלה ואת שרותי הרפואה הם מקבלים מהמנוניטס אשר קיבלו את הטכנולוגיה והקדמה. כיום, הקהילה הגדולה נמצאת באינדיאנה, בצד קהילה גדולה של מנוניטס. קהילות אמיש קימות ב – 20 מדינות, רובן חיות רחוק מהערים, בהעדיפן מקומות חקלאיים וקהילות קטנות.

[עריכה] המבנה החברתי ומנגונוני הפיקוח

האמיש קוראים לעצמם ה"אנשים הפשוטים" – כלומר, האנשים הקרובים לאדמה. ישנו קשר חיוני לעבודת אדמה, מסגרות חקלאיות, איכרים ו/או חוואים שעוסקים בגידול בעלי חיים וקרקע. הם חיים בקהילות כפריות ועד לשנים האחרונות עיקר פרנסתם הייתה מגידולי קרקע ובעלי חיים. לאחר תקופה מסוימת של שפל הם קיבלו בשנים האחרונות עידוד כלכלי בגלל הנטייה הגוברת למוצרים חקלאים אורגנים. התוצרת שלהם נחשבת כיום טעימה ובריאה במיוחד. המשק החקלאי מתקיים כמעט ללא מכונות אם כי יש כמה היתרים מוזרים. למשל, מותר להשתמש בקומביין לאלום אלומות אך להעברת האלומות יש להשתמש בסוסים בלבד. אסור להעסיק שכירים ולכן הילדים הם העוזרים בשדות מגיל צעיר.

בניגוד לשיקרס ובדומה לקבוצות יהודיות שמתגוררות בתוך אוכלוסייה אחרת, אין לאמיש יישובים נפרדים. הם גרים בתוך אוכלוסייה אחרת, 'רגילה'. בישובים בהם הם מתגוררים ניתן לראות לעתים בית עם כרכרה ולידו בית עם מכונית. עם זאת, עד כה, הבסיס הכלכלי של האמיש היה המשק החקלאי ולכן הסביבה היא סביבה כפרית. הם אינם זקוקים להתיישבות נפרדת, יש להם כלים לפיקוח חברתי לשימור ובידול אורח חייהם. הם יצרו שותפויות עסקיות עם אלה שאינם איימיש והם עוזרים להם לשמור על עקרונותיהן כ"גוי של שבת".האוכל מהווה חלק מהמכניזמים הנוקשים שהאימיש פיתחו על מנת להבדל מסביבתם המודרנית. זו חברה שמפעילה כוח רב מאוד כנגד הסוטים בקרבה. המתח בין המציאות המודרנית המחייבת לפשרות מחד לבין אורח החיים הפונדמנטליסטי הוא גדול.

הבגדים השחורים (בדומה לחרדים) של איכר גרמני הנם אחד מהסממנים הבולטים של הקבוצה והתבדלותה. סממן לבוש בולט נוסף הנו הכובע השחור רחב השוליים אותו נוהגים הגברים לחבוש וכן העובדה כי אין כפתורים בבגדי הקבוצה, אלא ווים ולולאות. הלבוש מאפשר להם לזהות את הדומים להם ולהבחין בהם, להתחבר עימם בקלות ובד בבד להקשות עליהם להתחבר לאחרים. כל הצדדים משתתפים בשמירת הגבולות. הבגדים אינם מאפשרים חופש פיזי וחופש חברתי. האיימיש מרגישים שההבחנה בבגדים מעודדת ענווה והפרדה מהעולם שבחוץ, בגדיהם אינם תחפושת, אלא ביטוי לאמונתם. הכרכרה האמישית – הבאגי תהיה תמיד שחורה בעוד שאצל יתר המנוניטס בצבעים שונים ובייחוד אפור.

סימן חיצוני מעניין אצל האמיש הוא העדרו של השפם. בכלל, כל האזור סביב הפה מגולח לגמרי בגלל מנהג דתי שכניסה לאחווה כוללת את הsacred kiss ששער פנים עלול להפריע לה כמו כן, קציני הצבא במדינות בהם ניסו לגייסם בכפייה התאפיינו בשפם, הם רואים בשפם סממן לעוינות.

מבחינה לשונית האמיש הם תלת-לשוניים. בבית מדברים דיאלקט גרמני (Pennsylvania Dutch) הם משתמשים גרמנית גבוהה (High German) במהלך יחסי עבודה, והם לומדים אנגלית לשוחח עם מי שאינו מהקבוצה.

מנגנון עצמאות משמעותי של האמיש מסביבתם הוא העובדה שהם אינם רוצים/מוכנים לקבל כל שרות או תקציב מהמדינה והם אינם מקבלים דמי אבטלה, רווחה וביטוח רפואי. הדבר הפך אצלם לעיקרון תאולוגי הם מבקשים לחיות מעמלם והם דואגים אחד לשני באופן משפחתי וקהילתי בשעת הצורך. אין להם למשל שום סוג של ביטוח: לא לאומי, לא רפואי. יש להם סידור מיוחד בנוגע למסים. אין להם גם חשבון בנק, חסכונות וכו'. הכול מושקע במשק.

נשי האמיש עובדות מגיל צעיר בשדות אבל, בעיקר במטבח שאינו פשוט בהיותו נטול חשמל. הכוח היחידי בו הם משתמשים הוא כוח הרוח המפעיל את משאבת המים המשקה את השדות. יש הרבה מוצרים שהם מיצרים ביד על מנת למכור ולסייע בפרנסה כמו רקמה מיוחדת של הנשים שכדי לייצר אותה הן יושבות יחד בערבים הארוכים ורוקמות. חלקן משתמשות במיילדות בביתן מתוך בחירה ויש שנוסעות לקבל שירותים רפואיים מחוץ לקהילה.

נשים נשואות עובדות קשה אבל בדרך כלל בבית. נשים רווקות עובדות במסעדות במקביל למשק הבית, חלקן בתור חדרניות במלונות או בבתים של לא-איימיש בתור עובדות משק בית.

מנגנון פיקוח חברתי חשוב נובע מכך שהאמיש מעודדים יחסי פנים אל פנים עמוקים. לכן, טלפון הוא דבר אסור. כיום ישנו מכשיר בקצה המרוחק של החווה והוא מצוי בחוץ בתוך מבנה המקשה על שיחות ארוכות ולא נחוצות. מארחים ומתארחים כל הזמן. הקהילה מוגבלת במספרה. כשהמספר גדול מדי ליחסי קירבה שוטפים בין כלל החברים בה הקהילה מתפצלת. הזיקה האישית נתפסת כבעלת משמעות גבוהה ולכן גם העזרה ההדדית חזקה מאד.

חשוב לזכור כי כל סולידריות חברתית גבוהה מביאה להפחתת החופש. כאשר הילדים גדלים ומתחתנים צריך לדאוג להם לבית. מכיוון שאין חסכונות ועם זאת יש צורך ברכישת אדמה ובניית בית. כאן הקהילה כולה מתגייסת לנושא. כל אחד תורם משהו לקניית האדמה ואת הבית בונה הקהילה כולה במשותף.

הבסיס הראשוני הוא היחידה המשפחתית המהווה יחידה כלכלית וחברתית כאחד. הדבר יוצר בעיה כאשר קימת סטייה של אחד הילדים או של אחד ההורים. או כאשר נוצר חיכוך שלילי בין שתי משפחות. ההחלטות במקרה זה מובאות בפני הבישופים והעדה כולה והם המחליטים מה לעשות. לרוב, הפעם הראשונה גוררת אזהרה, לאחר מכן עונש מוגבל [חרם לשבוע, שבועיים וכו'] ולאחר מכן העונש האולטימטיבי – הרחקה סופית. מי שמוכרז על ידי זקני האימיש כסוטה או לא נכנס בבגרותו לאימיש לא יכול לקיים עימם יחסים מסודרים וביחוד לא להשתתף איתם בכמה פעולות חברתיות בסיסיות כמו לאכול/לשתות יחד. לאמיש אסור לאכול בנוכחות זרים. האוכל הוא טקס דתי המיועד אך ורק לחברים בכת. לא נותנים לאורחים לאכול ובודאי שלא אוכלים אצל אחרים.

[עריכה] החינוך והחיברות

החינוך היווה סלע מחלוקת משמעותי בין האמיש לסביבתם ולשלטונות. בעבר, לא היו להם בתי"ס משלהם אלא הם הצטרפו לבתי הספר הכפריים. כאשר החברה האמריקאית החלה לעבור שינויים והעיר התקרבה לכפר החלו לפתח בכפרים בתי"ס גדולים אליהם מגיעים באמצעות הסעות. על מנת להימנע מהשתתפות בבתי"ס אלו נאלצו האיימיש להקים בתי"ס משלהם. עיקר הרעיון – למנוע השכלה כללית מהילדים על מנת שאלה, יהיו חקלאים כמו הוריהם. הילדים, על פי השקפתם, צרכים לעבוד בשדה מרגע בו עמדו על דעתם. השיטה היא one room school בו לומדים כל הילדים ביחד עד גיל 12/13. לאחר מכן, יש להם פטור מיוחד מלימודים. מניעת הלימוד והידע מהווים את אחד ממנגנוני הפיקוח בו נעזרים האמיש על מנת למנוע מהילדים לצאת, עם בגרותם אל החברה הכללית.

ביה"ס למבוגר מקבוצת האמיש הנו רק חלק בלימוד הכרחי להכנת המתבגר לעולם. הילדים זוכים להשכלה פורמאלית עד גיל 12 ולאחר מכן הם מקבלים תוכניות לימודיות בפיקוח הוריהם. הלימודים בכיתה מתנהלים באנגלית ללימוד השפה. המורות עצמן הן מהאמיש ובעצמן זכו להשכלה רק עד גיל 12. המונונייטס שונים בנושא בהיותם מעניקי השכלה נרחבת הרבה יותר לילדי הקהילה. בשנים האחרונות, נוצרה נורמה בה הילדים יוצאים מהקהילה בגיל מסוים לשנה שנתיים ואז, כבוגרים חוזרים ומצטרפים לקהילה. [יש לזכור שהם אנאבפטיסטים] כמובן, שזה מלאכותי ברובו כי יציאה לחברה החיצונית ללא השכלה או רכוש היא יציאה כנכה. יציאה, שפעמים רבות יוצרת אצלם אשליה של חופש ובצידה 'ההכרה' כי החיים בקבוצה טובים יותר.

היחסים בין בני הנוער הם פרסיביים. הם נפגשים באופן מסודר בימי ראשון בערב לשירה בהם אין התכנסות של כלל הקהילה [שנפגשת אחת לשבועיים] ואז נוצרת ההכרות ההדדית. הנער יקח את הנערה בכרכרה לביתה ובשלב זה הם ישמרו על התעניינתם ומהלכי החיזור בסוד. מספר ימים לפני החתונה יפרסמו בני הזוג בכנסייה על כוונתם להינשא. חתונות מתקיימות בנובמבר ועד דצמבר לכל המאוחר. אחרי שעונת הקציר בסתיו מסתיימת. חתונות מתקיימות בימי שלישי וחמישי, כיוון שהם הימים הפחות עסוקים בעבודה חקלאית, לא עורכים חתונות בשבת בשל הצורך לנקות יום אחרי ויום ראשון אינו מתאים לכך. החתונה מתקיימת בבית הכלה עם כ-200 מוזמנים ויותר, הטקס ימשך יתנהל ארבע שעות. בדרך כלל חתונה תחל בשעה 8:30 לאחר שהמשפחות השכימו בארבע לפנות בוקר להספיק לעשות את כל שנדרש במשק ולהתכונן לקראת בואם של האורחים. אין נשיקות, טבעת, פרחים, צילומים וקייטרינג. אחרי החתונה תתקיים סעודה טעימה של עוף בטאטות אדומות, מילוי, חזיר וכדומה, פירות ועוגות ועוגיות שונות. הכלה תכין שמלת כלה בצבע כחול ותשתמש בשמלה לתפילות אחרי חתונתה, ויש אף שנקברות בה. הנישואים לא מתבצעים ללא הסכמת המשפחות ואישור הבישופים. הנישואים נתפסים כאירוע קהילתי לפחות כמו משפחתי.

[עריכה] החיים הדתיים

לא קיים בית תפילה, בית כינוס. אין מבנה מיוחד לעבודת האל. לצורך קיום הטקסים הדתיים נפגשים האימיש פעם בשבועיים באסם של אחד החברים בסבב מסודר. כל העדה מתכנסת יחד – גברים נשים וטף. עיקר הטקס שירת המנונים אבל גם דרשות. מסורת הקבוצה של חיים בחווה והקיום עבודת האל שם הינם הבסיס לקיום הדרשות והתפילות בבתים ולא בכנסיות.

העדה מונהגת על ידי מנהיגים דתיים אבל אלה אינם בהכרח המלומדים. הרעיון של מנהיג דתי מקצועי לא קיים בקרב הקבוצות הללו. מנהיג הוא אדם שהקהילה בוחרת בו. הבחירה היא צרוף של שני מנגנונים האמורים יחד לצור היבט של כריזמה מחד ובחירה אלוהית מאידך. שלב א' – בחירה של מספר מועמדים שהקהילה רואה כראויים בבחירה דמוקרטית. שלב ב' – העלאה בגורל של ספר קודש אחד מכלל ספרי הקודש של הנבחרים בשלב א'. שלב זה נועד לחזק את בטחונו של מי שהקהילה בחרה בו. הבישוף הוא המענה לשאלות ההלכתיות בתוך הקהילה. הבישופים של כל הקהילות מתכנסים יחד לקבלת החלטות כלליות בנושאים רגישים וחשובים. לעתים, קהילה מתנגדת ופועלת בניגוד לפסק הלכה בישופי ואז ההחלטה אם להשאירה כחברה בקבוצת האימיש או לא תלויה בסוג הנושא וסוג ההתנגדות.

[עריכה] האמיש והמודרנה – התבדלות והטמעות

האמיש שומרים על זהותם מזה שנים רבות אם כי הייתה תקופה שנדמה היה כי יעברו מהעולם. במידה מסוימת המודרנה משמרת אותם כי היא מבליטה את ההתבדלות שלהם. השוני בינם לבין יתר הסביבה הולך וגדל כל העת. משנות ה 60 ועד שנות ה – 80 של המאה הקודמת הייתה פריחה בקבוצה. תמותת התינוקות והנטישה היו קטנים.

גם הילדים שיצאו לשנה הרגישו כה מנוכרים בעולם החיצוני וכה חסרי שפה – בהיותם חסרי השכלה, רגילים לסולידאריות גבוהה וכו' עד שרובם המכריע חזר במהרה אל חיק הקבוצה.

אבל, בשנים האחרונות חלו שינויים שרובם נובעים מסיבות כלכליות. העיר הגדולה, בייחוד באזור פנסילבניה ופילדלפיה הולכת ומתפשטת ותרבותה מגיעה גם אל הכפרים היותר נידחים. הכפרים הופכים לפרוורים ומרכזי הקניות הגדולים עוברים אף הם מחוץ לערים. הדבר מונע כל יכולת להתבדלות אקולוגית מחד, ומצד שני מעלה את מחיר הקרקעות באופן שהאמיש שוב אינם יכולים להבטיח קרקע לכל זוג נישא. חלק מהאמיש מחויבים לצאת לעבוד כשכירים והדבר יוצר מפגש יומיומי עם החוץ. כמו כן, האמיש הפכו מוקד תיירותי מושך ורבים החלו להתעניין וכתוצאה מכך התפתחה תעשיית תיירות ופנאי: מוטלים, חנויות וכו' שהם גורם נוסף לעליית הקרקעות באזור. הזוגות הצעירים מתקשים לרכוש קרקע ולקיים אורח-חיים קהילתי. חלקם נאלץ לעזוב את הקהילה ולהתגורר באזור מרוחק ואף במדינה אחרת. על הזוג להתמודד עם העקירה מהמוכר, מהשייכות ללא יכולת גישור בעזרת הטכנולוגיה: טלפון, דואר אלקטרוני וכדומה. חלקם נכנס למסחר + חלקה קטנה, הנשים יוצאות למכור רקמה ומאכלים, כל אלה מעוררים בעיות של תשלום מיסים, שימוש בחשמל וטכנולוגיה מודרנית. חלקם פתחו שותפויות עם אנשים מחוץ לקבוצה במטרה לפתור קשיים אלה. החלו שינויים שאת השלכותיהם עוד קשה להעריך עד הסוף, ראש המשפחה הפך שכיר והוא מקבל משכורת, כסף מזומן, זמן פנוי מתחזוק החווה, חלל שיש למלא אותו. שינויים בזוגיות ובדרך גידול הילדים, הם מתלבטים בהקמת קרן נאמנות משותפת, הם במבוכה ומתקשים לבחור את הדרך הרצויה.

במטרה לשמור על שלמותם וזהותם הם הפרידו את עצמם מהמפריד הגדול – המודרנה. למודרנה יש את התכונה של ניכור בקשרים חברתיים ומשמעותיים. הם מגינים על תרבות המשנה שלהם ממאפייניה המונכרים של המודנה. הם עושים זאת על ידי התנגדות ועל ידי משא ומתן העלולים להניב שינויים מבניים כמו קבוצות פורשות או ניואנסים שונים בין הקהילות:

התנגדות למודרנה – משתמשים בטקטיקות הגנה כמו קבוצות אחרות המרגישות תחת התקפה. מערכת אמונות להצדקת קיומם וזהותם, מציאת דרכים להעמיד את האינדווידואלים בקבוצה מאחורי מטרות משותפות ואף להקריב למענן. שאיפות פרטיות צריכות להדחק מול אלה המשותפות. ישנו דגש על צייתנות, כניעה וויתור, מחויבות, הקרבה ומשמעת למען מטרותיה של הקבוצה.

שני אבני הבניין של קבוצת האמיש הם הפרדה מהעולם שבחוץ וצייתנות למנהיגי הקהילה וללימודי הדת. רק אלה שינהגו לפי שני אלה יזכו לברכת האל לחיי נצח וכדומה. קבוצות מיעוט חייבות לפתח תוכניות לפיקוח חברתי, לשמירת הפרטים בקבוצה:

א. סימבוליות של ערכים ליבתיים על-ידי ריטואלים וחפצים הקוראים לנאמנות ולזהות אתנית, כגון מדים, דגלים, שפה מיוחדת, טקסים ועוד.

ב. הנהגה ריכוזית לשם תהליך החלטות מהיר ותחושת בטחון. ההנהגה מתעלת משאבים לכיוון יחיד.

ג. סנקציות חברתיות מערכת תגמולים, פורמאלית ובלתי-פורמאלית, לעידוד קונפורמיות ושמירת התנהגות חברי הקבוצה בהתאם לנורמות הרצויות.

ד. תהליך חיברות מקיף הנחלת המורשת לצאצאים ולמצטרפים החדשים בתוך מערכת חינוכית פורמאלית ובלתי-פורמאלית לשם יצירת נאמנות.

ה. יחסים מוגבלים ונשלטים עם העולם שבחוץ ככל שמספר ההזדמנויות לבוא במגע עם החוץ קטן יותר כך פוחת הסיכוי לעזיבת חברים. אם מתעורר צורך כלכליו/או הישרדותי הזמן, המקום והאינטראקציה חייבים להיות מווסתים. קיימים כללים ברורים ואיסורים שונים כאשר מתקיימת אינטראקציה שכזו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• שאלות ותשובות על כת האמיש - מתוך אתר אינטרנט שמוקדש לכת.
• אתר נוסף אודות הכת