אלעזר בירבי קליר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

רבי אלעזר בירבי קליר, או אלעזר הקליר (מאות שישית - שביעית), פייטן ארץ ישראלי בן התקופה הביזנטית. חיבר פיוטים רבים, חלקם נכנסו לסידורים של יהודי אשכנז.

מוצאו ותקופתו של הקליר היו שנויים במחלוקת. בתחילה חשבו שהוא מתקופת התנאים וזיהו אותו עם התנא רבי אלעזר בן ערך. בתקופת ההשכלה נטו לאחר את זמנו, וסברו שהוא בן המאה העשירית או האחת-עשרה באיטליה. עם גילוי גניזת קהיר ובה אוסף גדול של פיוטיו התאפשר תיארוך מבוסס יותר. העובדה שבפיוטיו יש אזכורים לשלטון הנוצרי בארץ ישראל אבל אין אזכורים לכיבוש הערבי בשנת 635 לספירה, מצביעה על כך שחי במאה השישית או תחילת השביעית, אך בכל מקרה לא לאחר הכיבוש הערבי. בחלק מהפיוטים חתם בראשי השורות (אקרוסטיכון) בשם עירו "קרית ספר", שעל פי הסברה היא טבריה, שהייתה בזמן ההוא מרכז לחכמים ולסופרים. לפי עדויות שמשקלן מוטל בספק הוא היה תלמידו של הפייטן יניי, ויש אף אגדה חסרת-ביסוס שמקורה בימי הביניים שיניי הרג אותו משום שהתקנא בפיוטיו.

השם קליר אינו ברור (לעיתים מופיע גם: "קלר" ו"קיליר"). על פי שד"ל, ייתכן שמקורו בהיפוך אותיות של השם הביזנטי קיריל ויש לקראו קיליר.

הקליר חיבר מאות פיוטים שונים:

קרובות - סדר פיוטים לעמידה של שחרית בשבתות ובמועדים.
שבעתות - לעמידה של מוסף, מנחה וגם מעריב.
שמונה עשרה - פיוטים לי"ח ברכות.
קינות, הושענות, פיוטים לברכת המזון ועוד.

פיוטיו של הקליר שימשו יסוד לדורות של פייטנים שבאו אחריו. לעומת הסגנון השירי שלפני תקופת הקליר, בפיוטיו של הקליר וממשיכיו כבר קיימת חריזה משוכללת יחסית, השורות בנויות במשקל תיבות (אם כי חופשי למדי), ומבנה השיר עשוי לפי כללים ברורים בשורות, בבתים ובפרקי הפיוט השונים. משתכלל גם השימוש באקרוסטיכון ונוספת חתימת הפייטן בראשי הבתים. נעשה גם שימוש רב בכינויים במקום בשמם המפורש של אישים ומקומות ("אזרח" במקום אברהם, "נעקד" במקום יצחק), לרוב על סמך המדרש. ההיזקקות לאמצעי סגנון אלה מלווה בהתעשרות ובהתעצבות של לשון השיר, הן בצורות דקדוקיות והן באוצר מילים חדש. שפת השיר ברובה לקוחה מלשון המקרא, אולם ניכרים בה גם יסודות מלשון חז"ל, ובמידה פחותה גם השפעה של ארמית ויוונית, השפות שדוברו באותה תקופה בארץ ישראל. בין מאפייני שפת הפיוט הקלירי:

מעבר של פעלים בזמן עבר מכל הגזרות אל גזרת ע"ו: סָע במקום נָסַע, עָשׂ במקום עָשָׂה, בָּט במקום הִבִּיט ועוד רבים
החלפה חופשית של בניינים ומשקלים: עִבֵּר במקום העביר, רֶדֶם במקום תרדמה; יש נטייה להשתמש הרבה במשקלים הסגוליים
גזירת שמות מפעלים ופעלים משמות: הִמְגִיד ממֶגֶד, עֶתֶר מהֶעְתִּיר
צורות מקוצרות והפיכת נקבה לזכר: מַעַשׂ במקום מעשה, תַחַן במקום תחינה

כדוגמה לסגנונו של הקליר מביאים פעמים רבות את פיוטו לפורים "אץ קוצץ", המסמל את החידתיות והמורכבות של לשונו:

אָץ קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ / קְצוּצַי לְקַצֵּץ

בְּדִבּוּר מְפוֹצֵץ / רְצוּצַי לְרַצֵּץ

לֵץ בְּבוֹא לְלוֹצֵץ / פֻּלַּץ וְנִתְלוֹצֵץ

כְּעָץ מְחַצְּצִים לְחַצֵּץ / כְּנֵץ עַל צִפּוֹר לְנַצֵּץ

הסגנון זכה לביקורת רבה בתקופות הבאות. בתקופת תור הזהב נחשבו רבים ממאפייני הסגנון הקלירי פסולים לשירה איכותית. אברהם אבן עזרא סיכם את ביקורתו בפירושו על הפסוק "על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת א,ה):

"יש בפיוטי רבי אליעזר הקליר מנוחתו כבוד, ארבעה דברים קשים: הדבר האחד כי רובי פיוטיו חידות ומשלים (...) והדבר השני, שפיוטיו מעורבים בלשון תלמוד, וידוע כי יש כמה לשונות בתלמוד ואינמו לשון הקודש (...) והדבר השלישי, אפילו המלות שהם בלשון הקודש יש בהם טעויות גדולות (...) כי לשון הקודש ביד רבי אליעזר [הקליר] נ"ע עיר פרוצה אין חומה, שיעשה מן הזכרים נקבות והפך הדבר (...) אמר אחד מחכמי הדור, הוצרך לומר [באחד מפיוטיו: "שושן עמק] אֻיְמָה", בעבור שתהיה חרוזתו עשירה. השיבותי, אם זאת חרוזה עשירה, הנה יש בפיוטיו חרוזים עניים ואביונים מחזרים על הפתחים, שחיבר הר עם נבחר...".

בלשונו של הקליר זלזלו גם אנשי תנועת ההשכלה ותקופת התחייה. מנדלי מוכר ספרים טבע את הפועל "מתאצקוצצים" כדי ללגלג על סגנונם המבולבל - בעיניו - של הפייטנים, וביאליק כינה את הסגנון "אבני חצץ של אץ קוצץ". רק עם התגברות המחקר במאה העשרים, ועם גילוי אוצר גדול של פיוטים בני התקופה בגניזת קהיר, עמדו החוקרים על עושרו ועל מורכבותו של הסגנון הקלירי. מילים רבות שנתחדשו בפיוטיהם של הקליר ובני דורו נכנסו אל העברית החדשה.

רחוב "אלעזר הקליר" בתל אביב, מצפון לבניין העירייה, נקרא על-שמו.