אלן גינסברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אלן גינסברג (משמאל) ובן זוגו לחיים פיטר אורלובסקי

אלן גינסברג (3 ביוני 1926 - 5 באפריל 1997), משורר הומוסקסואל יהודי-אמריקאי. מהדמויות הבולטות של דור ה"ביט" של אמצע המאה ה-20 בסן פרנסיסקו, ומבקר חריף של התרבות האמריקנית.

[עריכה] ילדותו

גינסברג נולד בניוארק, ניו ג'רסי למשפחה יהודית ממוצא רוסי בעלת מודעות פוליטית חזקה שהתעניינה במרקסיזם ופמיניזם. אביו, לואיס, היה מורה ומשורר שפרסם מיצירותיו מדי פעם בניו יורק טיימס. אימו, נעמי, סבלה מהתקפי פרנויה חוזרים ונשנים עד שבסופו של דבר אושפזה ועברה ניתוח כריתת אונה. נוסף על מחלתה של אימו, התחבט אלן הצעיר רבות בשאלת זהותו המינית. הוא נחשב לתלמיד מצטיין ולאחר שסיים את לימודיו בתיכון נרשם, בעצת אביו, ללימודי משפטים.

[עריכה] חבורת ה'ביט'

באוניברסיטה הצטרף גינסברג לקבוצת יוצרים צעירים שניסו להתעמת עם החברה השמרנית האמריקאית של שנות החמישים. בין חברי הקבוצה נמנו ג'ק קרואק, ויליאם בורוז, לוסיאן קאר וניל קסדי. לצד התעניינות בפילוסופיה ובספרות נהגו חברי הקבוצה להשתמש בסמים, לנהל חיי מין חופשיים ואף לעסוק בפשע. השייכות לקבוצה בעלת האופי המיני המתירני הקלה על גינסברג לקבל את נטייתו ההומוסקסואלית ולנהל כמה רומנים מזדמנים. גינסברג, שבצעירותו קרא את שירתו של וולט ויטמן שהשפיעה רבות על כתיבתו, כתב שירה בעצמו אולם כמעט ולא פרסם את יצירותיו. הוא השקיע את מירב מרצו וזמנו בטיפוח כישרון הכתיבה של קרואק ובורוז, שחייבים לו במידה רבה את ראשית הקריירה הספרותית שלהם.

[עריכה] חזרה לחיים נורמטיביים?

מעורבתו העקיפה של גינסברג במעשי הפשע של חבריו גרמה להשעייתו מהלימודים ולקטיעת הפרק האקדמי בחייו. במשך כשנה עבד במבחר עבודות מזדמנות כמו שוטף כלים בספינה וכשומר לילה. גינסברג התנתק מחבריו ההוללים וניסה לאמץ אורח חיים "נורמטיבי": הוא עבר טיפול פסיכיאטרי במשך מספר חודשים, מצא עבודה בשיווק ואפילו ניהל מערכת יחסים רומנטית עם אישה. אולם תקופת הרוגע היחסי נסתיימה במהרה. גינסברג הכיר את המשורר ויליאם קרלוס ויליאמס, ששימש עבורו כמעין מורה דרך רוחני שהוציא אותו ממימוש "החלום האמריקני", אליו נגרר גינסברג, והחזיר אותו לעולם היצירה. ויליאמס קשר בין גינסברג לבין חבורת משוררים צעירים בסן פרנסיסקו.

[עריכה] "נהמה"

בסן פרנסיסקו כתב גינסברג, באמצע שנות העשרים לחייו, את הפואמה "נהמה" (Howl). זוהי פואמה המתארת את שחיקת האדם בחברה המודרנית. היצירה, שהוקראה בפומבי בגלריה נודעת בעיר, זכתה להצלחה מיידית. הדפסת הפואמה באופן מסחרי בשנת 1957 לוותה בקשיים רבים. המשטרה אסרה על הפרסום בטענה כי מדובר בתועבה, בשל ההתייחסות המופגנת והבוטה ביצירה ליחסי מין בכלל ויחסים הומוסקסואלים בפרט. האיסור נדון בבית משפט ושם נפסק לטובת גינסברג ופרסום היצירה. הפסיקה העניקה לפואמה מעמד של סמל בולט לדור הביט ולמראה של הלך הרוח בקרב הצעירים האמריקאים של אותה תקופה - עיסוק במין, בהזיות, בסמים ובשיגעון.

מותה של אימו של גינסברג, נעמי, השפיע מאוד על חייו ויצירתו, והוא הקדיש לה את הפואמה "קדיש" שפרסם בשנת 1961. בפואמה הוא מתאר את חייה הקשים ומבכה את מותה. "קדיש" נחשבת לאחת מהחשובות ומהבולטות שביצירותיו.

[עריכה] אחרי "נהמה"

בתחילת שנות השישים הכיר גינסברג את פיטר אורלובסקי, שהיה בן זוגו בשלושים השנים הבאות. גינסברג ואורלובסקי טיילו במקומות שונים בעולם וגינסברג הושפע בעיקר מתרבות המזרח ומהדת הבודהיסטית. לאחר ששימש כנציגו של דור הביט, לקח על עצמו גינסברג גם את תפקיד של אחד הדוברים הבולטים ביותר של דור ההיפים בשנות השישים.

יצירתו של גינסברג משקפת עד היום לא רק את עולמו הפנימי של אדם המתייסר בכאביו הפרטיים, אלא גם את פני הדור והתהפוכות החברתיות והתרבותיות של אותה תקופה. גינסברג היה מורה דרך רוחני לדורות של צעירים שבאו אחריו, עבורם שימש מודל ללוחם חופש ומגן זכויות האדם.

לו מיוחסת האימרה - "מי ששולט על המדיה, על הדמויות - שולט על התרבות".