אלכסנדר המילטון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר המילטון (11 בינואר 1755 או 1757 – 12 ביולי, 1804) היה פוליטיקאי, מדינאי, עיתונאי, עורך דין וחייל אמריקאי. הוא היה אחד מעורכי הדין החוקתיים הראשונים הבולטים ביותר בארצות הברית, והיה ציר משפיע בועידה החוקתית והמחבר העיקרי של "מאמרי הפדרליסט", שהציג את החוקה האמריקאית לציבור הניו יורקי הסקפטי בהצלחה. הוא גם ביסס את כלכלתה של ארצות הברית הצעירה, כשר האוצר הראשון והמשפיע ביותר של המדינה, כשהוא מייסד את ה"בנק הראשון" ואת המלווה הציבורי, והניח יסודות לקפיטליזם האמריקאי ולשווקי המניות והסחורות.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו
אלכסנדר המילטון נולד באי נביס, אשר באיי הודו המערבית. הוא היה בנו של ג'יימס המילטון, איש עסקים מסקוטלנד, ורייצ'ל פווסט לאביין, שאז הייתה אשתו של אדם אחר. יש חוסר בהירות לגבי שנת הולדתו של המילטון. בכל חייו המילטון טען כי שנת לידתו היא 1757, וכך הייתה הדעה הרווחת במשך מאות שנים. אך בדיקות מהתקופה האחרונה של רישומי בית המשפט בסיינט קרואה מצביעים על כך כי הוא נולד בשנת 1755 (אף שהם לא מציינים במפורש שנה זו), ובעשורים האחרונים שנה זו היא שנתקבלה. את תאריך הלידה, 11 בינואר, לא ניתן לאמת או לדחות, והוא עדיין מקובל.
אביו של המילטון נטש אותו, ואימו מתה כשהוא היה בן עשרה. כבן עשרה, המילטון כתב מאמר על חייו בעיתון מקומי, שיצר סנסציה כה גדולה, שהעיירה אספה כסף על מנת לשלוח אותו לאמריקה הקולוניאלית. הוא התיישב בניו יורק ב-1772, שם הוא החל ללמוד בבית הספר. לאחר מכן הוא למד בקינגס קולג' (כיום אוניברסיטת קולומביה).
המילטון היה מוכשר ביותר. בתחילת שנות העשרה שלו הוא היה יתום עני ללא קשרי משפחה, ועבד כפקיד באי של סיינט קרואה שבים הקריבי. עד סוף שנות העשרה שלו, הוא כבר היה באמריקה, עוזרו הנאמן ביותר של הגנרל ג'ורג' ושינגטון, קפטן ארטילריה ידוע, ומחבר פמפלטים מוכר בניו יורק. רק בשדה הקרב המילטון החל לעצב את רעיונותיו ודעותיו לגבי ממשל וכלכלה שיעשו אותו לדמות היסטורית.
הוא עזב את ג'ורג' ושינגטון על מנת לפקד על פלוגת חיל רגלים, שלקחה חלק במצור על יורקטאון. כאיש צעיר, הוא שירת בקונגרס הקונטיננטלי (1782 - 1783), כשהוא פורש משם על מנת לפתוח משרד עורכי דין משלו בעיר ניו יורק. הקריירה הציבורית שלו התחדשה כאשר הוא השתתף כציר בועידת אנאפוליס, ב-1786.
הוא גם שירת במועצה המחוקקת של מדינת ניו יורק, והשתתף בועידת פילדלפיה ב-1787. בכל זמן דיוני הוועידה, המילטון, שהיה פדרליסט, טען באופן עקיב בעד ממשלה מרכזית חזקה, הכוללת נשיא הדומה למלך (אך ללא הירושה המשפחתית של הכתר), ופרלמנט עליון המבוסס על בית הלורדים האנגלי. המילטון התנגד לייצוג שווה בסנאט, כשהוא אומר כי הרעיון הוא "מזעזע לכל הדוגל בצדק ולכל רגש אנושי". הוא גם רצה כי הסנאטורים ישרתו לכל חייהם. המילטון דגל בביטול העבדות.
אף שהחוקה האמריקאית שלבסוף נוסחה בידי הוועידה הייתה פחות ריכוזית מכפי שביקש המילטון, ותקופת שירותם של נציגי הציבור היו קצרים משרצה, הוא היה פעיל בקמפיין המוצלח עבור אישור החוקה בניו יורק. בתקופה זו, הוא לקח חלק גדול יותר מכל אחד אחר ב"מאמרי הפדרליסט", מאמרים שפורסמו בעיתונות הניו יורקית על מנת לשכנע את הציבור לתמוך בחוקה החדשה, ונחשבים כיצירת מופת בהגות הדמוקרטית ובפילוסופיה פוליטית בכלל.
ב-1788, המילטון שירת לתקופה נוספת ואחרונה בקונגרס הקונטיננטלי.
[עריכה] כשר האוצר
לאחר שנועץ ברוברט מוריס, איתו הוא דן בנושאי כלכלה כעוזר בזמן מלחמת העצמאות האמריקנית, וושינגטון מינה את המילטון כשר האוצר הראשון, כשהקונגרס העביר חוק שייסד את משרד האוצר. הוא שירת כשר אוצר מ-11 בספטמבר 1789 ועד 31 בינואר 1795. בשל תקופה זו כשר אוצר המילטון נחשב כאחד המדינאים הגדולים של ארצות הברית.
תקופתו של המילטון הייתה בסימן חדשנות, תכנון ודו"חות ערוכים היטב. לאחר שהיה בתפקיד לחודש אחד בלבד, הוא הציע את הרעיון של זרוע ימית לצבא, על מנת לתפוס מבריחים ולהגדיל את רווחי המכס. בקיץ הבא, הקונגרס אישר כוח ימי של עשר ספינות, שהיה מקדימו של משמר החופים האמריקאי. הוא גם שיחק תפקיד מרכזי ביצירת הצי האמריקאי בחוק הימאות של 1794.
הוא פירסם את "הדו"ח על החוב הלאומי", בינואר 1790, דו"ח שהיה אבן דרך בהיסטוריה הכלכלית האמריקאית, שכן הוא סימן את סופה של תקופה של פשיטת רגל כלכלית. התוכנית סיפקה אמצעים לתשלומם של החובות הפנימיים והחיצוניים. רפובליקאים דמוקרטים כגון ג'יימס מדיסון, תומאס ג'פרסון, ואהרן בר התנגדו נחרצות לתוכניתו של המילטון, ובכל זאת היא התקבלה ברוב גדול.
המילטון הציע, כי הממשל הפדרלי ישלם את חובותיהן של המדינות השונות. מדיסון וג'פרסון התנגדו גם לתוכנית זו, אך לפי סיפור שג'פרסון סיפר מאוחר יותר, הם יישבו את המחלוקות ביניהם בפגישה אישית ב-21 ביולי 1790. בפגישה זו, המילטון הסכים לתמוך בנהר הפוטומאק כאתרה העתידי של בירת ארצות הברית, בתמורה לתמיכה של ג'פרסון בתוכניתו.
שכלו מהיר התפיסה והיצירתי של המילטון, יחד עם אמביציה חזקה להביא את רעיונותיו לידי ביצוע, הביאו להצעות חוק רבות לקונגרס. ההצעות שלו כללו תכניות למכסי יבוא ובלו להעלת רווחי המדינה, על מנת לשלם את החוב של המלחמה, כמו גם הצעות בענייני ימאות. בחבילה שהציג בפני הקונגרס האמריקאי ב-1791, הציע המילטון צעדים להגנה על התעשיות האמריקאיות, שהיו אז בחיתוליהן. מכסים אלו סייעו רבות בהתפתחותה של התעשייה האמריקאית ב-150 השנים הבאות, בהן נשארו המכסים הגבוהים בתוקפם ועד שהתייצבה תעשייה אמריקאית מבוססת וחזקה.
המילטון גם פיתח תוכניות לצ'רטר עבור ה"בנק הראשון" של ארצות הברית.
התנגדות חריפה למיסוי משקאות חריפים התפתחה למרד הוויסקי במערב פנסילבניה ווירג'יניה ב-1794. המילטון הרגיש כי ההשמעות לחוק חשובה, ולכן הוא ליווה את גנרל הרי לי על מנת להשקיט את המרד. הצעדים של המילטון לתשלום החוב החיצוני של ארצות הברית היו חשובים לא רק בשל הנסיון החשוב והמוצלח להתמודד עם הבעיות הכלכליות של המדינה הצעירה, אלא גם בגלל שהם הביאו למפלגות הלאומיות הראשונות.
בניגוד לדעה מקובלת, המילטון לא האמין כי כדאי למדינה להשאר בחוב לאורך זמן רב. הוא חשב כי זו היא חולשה שיש להמנע ממנה, והוא כתב מאמרים רבים המתנגדים לחוב ממשלתי לטווח רחוק.
המילטון היה בין הראשונים להכיר בשינויים הגדולים בתעשיה ובקפיטליזם בתקופתו - ובמיוחד במגמה לתעשייה בקנה מידה גדול שממומנת על ידי הון חיצוני. ב1778 הוא ביקר במפלים הגדולים על נהר הפסייק בניו ג'רזי, וראה כי ניתן להשתמש באנרגיה של המים על מנת להפעיל מפעל תעשייתי במקום. כשר האוצר, הוא ביצע את התוכנית הזו, וייסד את האגודה לייסודם של תעשיות מועילות, קורפורציה פרטית שתשתמש בכוחם של המפלים לשם הפעלת טחנות. אם כי החברה לא הצליחה במטרתה הראשונית, היא חכרה את האדמות שסביב המפלים למפעלים מסוגים אחרים, והמשיכה לפעול למשך מאה וחמישים שנה. העיר שצמחה במקום – פטרסון, ניו ג'רסי, נעשתה לאחד ממרכזי התעשיה החשובים לכותנה, פלדה ומשי, עד לדעיכתה לאחר מלחמת העולם השניה.
[עריכה] הרומן עם מריה ריינולדס והיריבות עם אהרן בר
ב-1794, המילטון נכנס לקשרים אינטימיים עם מריה ריינלודס, פרשה שפגעה בתדמיתו ומנעה ממנו להמשיך להתקדם בסולם הפוליטי. בעלה של ריינולדס סחט את המילטון לכסף, אם כי הוא היה מוכן לאפשר קשרים מיניים בין המילטון לאשתו. כשג'יימס ריינולדס נעצר עבור זיוף כספים, הוא בא במגע עם כמה רפובליקנים ג'פרוסונאיים בולטים, ביניהם ג'יימס מונרו. כשהם ביקרו את המילטון וסיפרו לו כי הם חוששים למעשה עבירה, הוא אמר כי הוא לא עבר על החוק, אך הוא הודה ברומן עם מריה ריינולדס.
מונרו הבטיח שלא לפרסם את הפרשה, אך תומאס ג'פרסון לא הייתה כל מניעה לפרסמה. המילטון נאלץ לפרסם הודאה בפרשת האהבים, שזעזעה את משפחתו ותומכיו. דו קרב עם מונרו על הגילוי שלו נמנע על ידי הסנאטור, אהרן בר, שלימים נהיה סגן נשיא ארצות הברית. בצורה אירונית, בר הוא שייצג את מריה ריינולדס מאוחר יותר בתביעת הגירושין שלה, דבר שהוביל כמה לחשוד כי הוא רימה את המילטון. אולם, הקשרים בין המילטון ובר היו חבריים בתקופה שהיו עורכי דין בניו יורק.
הפרישה של המילטון ממשרד האוצר ב-1795 לא הוציאה אותו מהחיים הציבוריים. כשהוא שב לעסוק בעריכת דין, הוא נותר קרוב לוושינגטון כיועץ וכחבר. מקובל כי המילטון השפיע על וושינגטון בניסוח נאום הפרידה שלו. היחסים בין המילטון ויורשו של וושינגטון, ג'ון אדאמס, היו מתוחים, ונסיונותיו של המילטון למנוע את התמיכה של המפלגה הפדרליסטית באדאמס פיצלה את המפלגה ועזרה לנצחונם של הרפובליקאים הג'פרסוניים בבחירות לנשיאות ב-1800.
בית הנבחרים היה מפוצל ובר ניסה לקבל את תמיכת הפדרלים, אך המילטון תמך בג'פרסון, וכך גרם לאחד מהפדרליסטים להמנע בהצבעה. דבר זה הבטיח את בחירתו של ג'פרסון. למרות שהמילטון לא רצה את ג'פרסון כנשיא, הוא צוטט כאומר ש"לפחות ג'פרסון היה ישר". בר אח"כ ניסה לרוץ למשרת מושל ניו יורק ב-1804, תחילה כפדרליסט ולבסוף כעצמאי. עיתון אחד התייחס ל"דעה נבזית" שד"ר צ'ארלס אי. קופר ייחס להמילטון לגבי בר. דיווח זה כנראה הגיע מהערות שהמילטון העיר בחוגים פרטיים לגבי ישרותו של בר. כשהוא מרגיש כי יש כאן אפשרות להשיב את כבודו האבוד, בר דרש התנצלות. המילטון סירב, כשהוא אומר כי הוא לא זוכר את האירוע שהעיתון דיווח.
[עריכה] אחרית דבר
לפי דרישת בר, נקבע דו קרב ל-11 ביולי על מדף סלע בוויהוקן, ניו ג'רסי, באותו המקום שבנו של המילטון, פיליפ, נהרג בדו קרב שלוש שנים קודם לכן. הדו קרב החל עם שחר, וסגן הנשיא בר ירה בהמילטון מתחת לחזה. המילטון כנראה ירה באויר, ופיספס בכוונה – לאחר מכן נמצאו שני מכתבים שלו בהם היה כתוב, כי לא ינסה לפגוע ביריה הראשונה שלו. המילטון מת ביום לאחר מכן ונקבר בבית הקברות של כנסיית טריניטי במנהטן. בר ברח מניו יורק תחת האשמות של רצח ואח"כ של בגידה. הוא מת ב-1836, לאחר שהפסיד את כל הונו וגונה בידי הכול בשל משפט הקונספירציה שלו מ-1807.
[עריכה] המילטון ופוליטיקה מודרנית
יש מקום לומר, כי המילטון הוא שסלל את הדרך לכוח הכלכלי והצבאי האמריקאי. יתכן כי התרומה החשובה ביותר שלו היא ביסוס עלינותה של הרשות המבצעת על פני הרשויות השופטת. בזמן ייסוד הרשויות האלה, לא היה ברור מי מבין השניים תגבר, במיוחד בנוגע לקביעת מדיניות, שהייתה אמורה להיות משימה של הרשות המחוקקת. מההתחלה, המילטון קבע תקדים כחבר קבינט בכך שחשב על תכניות פדרליות, כתב אותם בצורות דוחו"ת, הביא לאישורם בכך שטען לזכותם אישית בקונגרס, ויישם אותם. המילטון עשה זאת באופן מזהיר וחזק, והציב רף גבוה ליכולת אדמניסטרטיבית. בכל קביעת המדיניות של המילטון, הרשות המחוקקת הייתה רק צופה פסיבי, שרק אישרה את תכניותיו ולא התערבה בהם.
מורשתו של המילטון כוללת גם את הפירוש הפרו-פדרליסטי שלו לחוקה האמריקאית. אף כי החוקה נוסחה בצורה לא ברורה לגבי יחס הכוחות בין הממשל הפדרלי לממשלי המדינות, המילטון תמך בכוח גדול יותר לפדרציה בניגוד למדינות. כך, כשר האוצר, הוא ייסד, כנגד התנגדות חזקה ממזכיר המדינה (תומאס ג'פרסון), את הבנק הלאומי הראשון של ארצות הברית. המילטון עיגן את צידקת יצירת הבנק הזה, יחד עם כוחות פדרליים חזקים אחרים, בכוח החוקתי של הקונגרס להדפיס כסף ולווסת את המסחר הבין-מדינתי. ג'פרסון, לעומתו, הבין את החוקה בצורה יותר מילולית, ולא מצא בה כל התייחסות לבנק לאומי. מחלוקת זו יושבה לבסוף על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית ב"מקכולוך נגד מרילנד", שבעצם תמך בעמדתו של המילטון בכך שהעניק לממשל הפדרלי סמכות נרחבת לבחור את הדרכים ליישם את הכוחות שניתנו לו על ידי החוקה.
תמונתו של המילטון החלה להופיע במלחמת האזרחים האמריקאית על שטרות ה 2$, 5$, 10$, ו-50$, דבר שסימל את ההתנגדות האידאולוגית שלו לרעיונות של הקונפדרציה הדרומית. תמונתו עדיין נמצאת על השטר של עשרה דולר, אם כי לאחר מותו של רונלד רייגן היו שרצו להחליף את המילטון ברייגן.
