אישה קטלנית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בהלכה אישה קטלנית היא אישה שהתאלמנה פעמיים. אישה זו אסורה להינשא בשלישית, שכן חוששים שהיא הגורם למות בעליה הקודמים ולפיכך נישואים איתה מסכני חיים.[1] מקור הדין בתלמוד, שבו חלוקות הדעות האם אישה נחשבת קטלנית אחר שמתו לה שני בעלים או אחר שמתו לה שלושה בעלים. להלכה התקבלה הדעה הראשונה.
בתלמוד מובאות שתי סיבות אפשריות מדוע הנישואים לאישה קטלנית מסכני חיים. סברה אחת היא שמזלה הרע של האישה גורם למות בעליה. לפי סברה אחרת "מעיין גורם", דהיינו עולה החשד שקיום יחסי מין עם האישה גורם למוות.
הרמב"ם, נאמן לגישתו הרציונליסטית, ניסה להמעיט מחומרתו של דין האישה הקטלנית וקבע שגם אם אין להינשא מלכתחילה לאישה כזו, אם אדם נישא לה אין הוא מחויב לגרשה.[2] לפי הרמב"ם ניתן לעקוף למעשה את ההלכה על ידי נישואים שלא על דעת בית דין. בדיעבד ייאלץ בית הדין להכיר בהם. באחת מאיגרותיו שלל בתוקף את ההשוואה בין דין האישה הקטלנית לדין לפיו אין מלים תינוק שאחיו מתו מחמת ברית מילה. בעוד שחזקת המסוכנות אצל התינוק מסתמכת על הגיון רפואי, למסוכנותה של האישה הקטלנית אין הסבר רציונלי כלשהו, אלא מדובר בנזק פסיכולוגי בשלל חששם של בני אדם. פוסקים אחרים, כמו הרא"ש, החמירו יותר בדין. לדעתם, אין אדם בעלים על חייו ואין לו זכות לסכן אותם. לפיכך גם אם נישא גבר לאישה קטלנית עליו לגרשה.
עולה השאלה מדוע דווקא אישה שמתו בעליה פסולה להינשא, אך לא גבר שמתו נשותיו. בפוסקים מצוי ההסבר כי מזלו הרע של אדם יכול לגרום למות מפרנסו. לפיכך אישה עלולה לגרום למות בעלה, אך בעל אינו מפורנס על ידי אשתו ולפיכך גם מזלו הרע אינו צפוי להביא עליה אסון. הסבר זה מוקשה במידת מה על ידי העובדה שמימי הביניים ועד העידן המודרני, במשפחות יהודיות רבות היה עיקר עול הפרנסה על האישה.
דין האישה הקטלנית תקף בהלכה עד היום, אך הפוסקים צימצמו במידת מה את תחולתו. בין השאר היו שאמרו כי אישה שבעליה מתו על קידוש השם אינה נחשבת לקטלנית, שכן לא מזל רע מביא למוות כזה, אלא זכות. כיום מקובלת דעה מצמצמת לפיה האישה הקטלנית היא דווקא זו שבעליה מתו ממחלה שהחלה אחר הנישואין, אך לא ממחלה שהחלה קודם הנישואין, ממגפה או מתאונה. בנוסף, לפי הדעה המקובלת, האישה נחשבת לקטלנית רק אם בעליה מתו לפני גיל שבעים.
חלוקות הדעות בשאלה האם גיורת שבעליה מתו בעודה גויה נחשבת לקטלנית אחר הגיור.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אברהם גרוסמן, חסידות ומורדות, מרכז זלמן שזר, תשס"א
- אברהם שטיינברג, אנציקלופדיה רפואית הלכתית, כרך ה', ערך קדושין
