איפיגניה בטאוריס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בטרגדיה מאת אוריפידס. לערך העוסק בעבוד של הטרגדיה שנכתבה על ידי גתה, ראו איפיגניה בטאוריס (גתה).

אורסטס ופילאדס מובאים בפני איפיגניה, ציור מאת ג'וזף סטרוט.

איפיגניה בטאוריס (ביוונית: Iφιγένεια ἡ ἐν Ταύροις) הוא מחזה יווני שנכתב על ידי המחזאי היווני אוריפידס בין השנים 414 לפנה"ס ו-412 לפנה"ס. המחזה דומה למחזה אחר של אוריפידס - הלנה, ומוגדר כדרמה רומנטית.

[עריכה] רקע

מספר שנים קודם לתחילת העלילה, הנסיכה איפיגניה הייתה אמורה להיות מועלית לקורבן על ידי אביה, אגממנון (כפי שמסופר במחזה איפיגניה באאוליס). איפיגניה ניצלה מגורל זה על ידי האלה ארטמיס שהחליפה אותה בצבי ולקחה אותה לטאוריס, שם שימשה ככוהנת במקדש ארטמיס, החייבת, בין היתר, להקריב לאלה כל זר שמגיע לארץ זו.

איפיגניה שונאת את תפקידה במקדש, מתגעגעת למשפחתה ביוון, וחוששת לגורלו של אחיה, אורסטס שכן היא חלמה שהוא מת.

אורסטס הורג את אימו קליטמנסטרה על מנת לנקום את דמו של אביו אגממנון (אותו היא רצחה), בעזרת חברו פילאדס, ובעקבות מעשהו רודפות אותו האריניות, והוא מאבד את שפיות דעתו.

האל אפולון אומר לאורסטס כי עליו ללכת לאתונה להישפט על מעשיו (אירוע המתואר בטרילוגיית המחזות האורסטיה מאת אייסכילוס). הוא אמנם מזוכה במשפט אך האריניות עדיין רודפות אותו, ועל כן אפולון שולח אותו לגנוב את פסל האלה ארטמיס ולהביאו לאתונה, בהבטחה שלאחר מעשה זה הן תפסקנה לרדוף אותו.

[עריכה] תקציר עלילה

בתחילת המחזה מגיע אורסטס עם חברו פילאדס לטאוריס על מנת לגנוב את פסל האלה ארטמיס. הם אינם יודעים כי איפיגניה מכהנת ככוהנת במקדש. הם נתפסים על ידי שומרי המדינה ומובאים למקדש להיות מוצאים להורג על פי המנהג.

בהגיעם למקדש מזהים אורסטס ואיפיגניה זה את זו, ומתכננים להימלט. איפיגניה אומרת למלך טאוריס, תואס, כי פסל האלה טומא בשל העובדה שאחיה רצח את אימו. ומציעה כי שני הזרים שהגיעו ישטפו את הפסל בים על מנת לטהרו.

המלך מסכים והשלושה בורחים עם הפסל. תואס נשבע להרוג את השלושה אולם האלה אתנה עוצרת אותו, ובכך מאפשרת את הימלטותם.

[עריכה] סיווג המחזה

יש מחלוקת בין המלומדים כיצד לסווג מחזה זה. הסיווג היווני הקלאסי של מחזות היה שאת המחזה יש לסווג לאחת משתי קטגוריות: טרגדיה, קומדיה / מחזה סאטירים. מחזה זה אינו קומי, אולם אינו טראגי, שכן יש לו סוף שמח, ועל פי סיווג מודרני הוא דרמתי ^[1].

[עריכה] עיבודים מודרניים

יוהן וולפגנג פון גתה כתב מספר עיבודים השונים מהמחזה היווני הקלאסי אך מבוססים עליו. הגרסה הראשונה של איפיגניה בטאוריס נכתבה ב-6 באפריל 1779, והאחרות בשנת 1781 ו-1786.