אורוות שלמה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורוות שלמה - מבנה קדום תת-קרקעי המורכב מקמרונות ומצוי בפינה הדרום מזרחית של הר הבית.
גודלו כ-60 על 80 מטר, ומפלסו כ12 מטר מתחת למפלס הנוכחי של ההר. עבודות שיפוץ וחפירה בלתי חוקיות בשנים האחרונות של הואקף והתנועה האיסלאמית הישראלית, המירו חלק מהמבנה למסגד על שם מרואן, שהיה חליף מבית אומיה (אביו של עבד אל מאליכ שהקים את כיפת הסלע). כיום המבנה נחשב למסגד הגדול ביותר במזרח התיכון.
רוב החוקרים סוברים שהמבנה נוסד בתקופת הבית השני, בעבודות ההרחבה של המלך הורדוס. אחת הסיבות שנבנה הייתה ככל הנראה להקל על הלחץ בחומות בפינה הדרום-מזרחית של ההר, שכן אילו הורדוס היה מביא למקום מילוי עפר, החומות היו קורסות. זאת מכיוון שסלע האם במקום נמוך כ-40 מ' מהמפלס הנוכחי של ההר.
לדעת חוקר המקדש הרב זלמן מנחם קורן, האזור הדרומי של הר הבית לא היה מכוסה בעפר בימי הורדוס, אלא כוסה רק בתקופה הביזנטית או המוסלמית הקדומה. זאת הוא מסיק מהחפירות שנערכו על ידי הערבים במקום, ושגילו שלמבנה היה שער מסותת במקום שבו היה מכוסה עד כה בעפר, מה שמוכיח לדעתו שכל האזור הדרומי לא הוגבה בעפר על ידי הורדוס, וכי מבנה אורוות שלמה היה מבנה עלי במקורו. ראיה נוספת לדבריו מוצא הרב קורן בשרידי שער בכותל המזרחי של הר הבית, בפינה הדרומית, שנמצא באותו מפלס גובה של שערי חולדה (בקרקעית אורוות שלמה), אך מעל לפני השטח בצד החיצוני של הכותל, כך שהיה צורך במדרגות כדי להגיע לשער. מכיון שאין טעם ליצור שער שחציו יהיה מדרגות וחציו יהיה תת-קרקעי (עד למפלס העליון), מסתבר מכאן שהשער לא היה תת-קרקעי, מכיון שהאזור לא היה מכוסה. זאת לעומת קשת וילסון, המוליכה בדרום למפלס בגובה שאר ההר (ולא באופן תת קרקעי), ושלדעתו הובילה לשטח מוגבה צר בלבד, בדרך להר הבית המקורי, שלפני ההרחבה.
שורות האומנות באורוות שלמה, מורכבות מאבנים בעלות סיתות שוליים, האופיינים לבניה ההרודיאנית. אבנים אלו מצויות בשימוש משני כיום, ולא ברור האם היו גם חלק מהמבנה המקורי בימי הבית השני. בנוסף לכך, במרכז המבנה מצויה מוצא של קשת גדולה, ועל פי מיקומה יש שמשערים שהייתה חלק ממכלול הסטיו המלכותי שהיה בדרום הר הבית בתקופת הבית השני.
המבנה ואתו כל המבנים האחרים בדרום הר הבית, התמוטטו עקב רעידת האדמה הגדולה של שנת 1033 לסה"נ. בשלב כלשהו לאחר מכן, ככל הנראה באותה תקופה (התקופה הפאטימית) נבנה המבנה מחדש.
כשהצלבנים כבשו את ההר, הוחזק המבנה בידי האבירים הטמפלרים של מקדש שלמה (מסגד אל אקצא כונה בפיהם כך), ושם נהגו לקשור את סוסיהם, ומכאן שמו "אורוות שלמה".
בשנת 1187 המצביא האיובי צלאח א-דין כבש את ירושלים מידי הצלבנים, וסתם את פתחיו הצפוניים של המבנה, במטרה להוציאו משימוש. אולי כחלק ממדיניות כיבושיו שבה לא רצה להשאיר כל זכר לכיבוש ה"נוצרי".
מאז ועד לשנים האחרונות, שבהן המבנה הפך למסגד, לא היה כל שימוש במבנה זה.
