אוניית הקרב פוטיומקין (סרט)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אוניית הקרב פוטיומקין | |
| בימוי: | סרגיי אייזנשטיין |
| הפקה: | יאקוב בלוך |
| תסריט: | נינה אגדג'נובה |
| שחקנים ראשיים: | אלכסנדר אנטונוב, ולדימיר ברסקי, גריגורי אלכסנדרוב, איוואן בוברוב |
| חברת הפצה: | גוסקין |
| יצא לאקרנים בתאריך: | 21 בדצמבר 1925 ברוסיה, 12 בנובמבר 1926 בצרפת |
| משך הקרנה: | 75 דקות |
| שפת הסרט: | רוסית |
| מוזיקה: | |
| דף הסרט ב-IMDb | |
אוניית הקרב פוטיומקין (ברוסית: Броненосец Потёмкин) הוא סרט קולנוע הנחשב לאחד מהמשפיעים ביותר. הסרט הוכתר כסרט הטוב ביותר של כל הזמנים בתערוכה העולמית שנערכה בבריסל, בלגיה, בשנת 1958. זהו סרט אילם שביים סרגיי אייזנשטיין בשנת 1925. הסרט הופק על ידי Mosfilm.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
הסרט הוזמן בידי הרשויות הסובייטיות כדי להנציח את השורשים שמהם צמח המשטר הסובייטי החדש, והוא קיבל לשם כך תקציב נכבד ותמיכה מלאה (לנין אמר כי: "מכל האמנויות, החשובה לנו ביותר היא אמנות הקולנוע"). מהפכת הנפל של שנת 1905 נתפשה כחזרה גנרלית לקראת המהפכה של שנת 1917. במקום לשחזר אירועים כבירים מ-1905, בחר אייזנשטיין לקחת אפיזודיה היסטורית זניחה, ודרכה ליצור דרמה סוחפת רגשות.
[עריכה] עלילת הסרט
קציני הצאר האכזריים על סיפון האונייה נוגשים במלחים הרעבים והמדוכאים. האוכל המזוויע מניע את המלחים להתקומם, ומוטל עליהם עונש מוות. הדבר מוביל לסירוב פקודה ולמרד כללי. תושבי אודסה מזדהים עם המתקוממים. על מדרגות העיר הצופות אל הים מתרחש טבח עקוב מדם בתומכי המרידה השלווים (סצינה שלא התרחשה באמת בהיסטוריה). רק התערבות תותחי פוטיומקין על החוף מפסיקה את שפיכות הדמים. אוניות הצי מוכנות מתוך סולידריות לתת לאוניית הקרב פוטיומקין להפליג לדרכה והסרט מסתיים.
[עריכה] טכניקת המצרף (מונטאז')
אייזנשטיין השתמש בסרט כדי לבחון עליו את תאוריית המונטאז' (Montage). קולנועני רוסיה הסובייטית, יוצאי חלציו של בית הספר לקולנוע קולשוב (Kuleshov), ערכו ניסיונות בהשפעה שיש לסרטים על קהל הצופים ואייזנשטיין ערך את הסרט כך שהוא יחולל את התגובה הרגשית המקסימלית, כך שהצופה יחוש סימפטיה למלחים המורדים ושנאה כלפי הנוגשים בהם. הסיפור נכתב באורח תעמולתי בצורה פשוטה ככל האפשר, כך שהקהל יוכל לזהות בבירור מי הם הטובים ומי הרעים.
[עריכה] התגובות לסרט
הסרט לא היה להצלחה בברית המועצות, אך למרבה האירוניה דווקא במערב קנה לו אוהדים רבים, בעיקר בקרב אינטלקטואלים בברלין, פריז ולונדון. הסרט קנה את לבם משלוש סיבות שחברו יחדיו: כמיהתם למדיה העולה - הקולנוע, הצדק החברתי שעמד בבסיס תפישת עולמם, וכשרונו הנדיר של אייזנשטיין לחולל יצירה דרמטית סוחפת. שלטונות צרפת חששו שהסרט יגרום למרידה צבאית, ולמשך תקופה מסוימת הוא נאסר להקרנה בצרפת.
[עריכה] לקריאה נוספת
- זאנד, שלמה. הקולנוע כהיסטוריה: לדמיין ולביים את המאה העשרים. תל אביב, עם עובד, 2002. עמ' 15, 105, 106-107, 113, 145, 185.
- טיילור, ריצ'רד. "הקולנוע הסובייטי וההיסטוריון". זמנים, חורף 1991, מספר 39/40, עמ' 113-123.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "אוניית הקרב פוטיומקין", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (אנגלית)
