אוטו קלמפרר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוטו קלמפרר (14 במאי, 1885 - 6 ביולי, 1973) היה מנצח ומלחין יהודי יליד גרמניה. (הוא קיבל אזרחות של ארצות הברית בשנת 1937 ואזרחות ישראלית בשנת 1970). הוא נחשב לאחד המנצחים הדגולים של המאה העשרים.
מעל לכל, תהילתו נשענת על פרשנויותיו לרפרטואר הגרמני, שאותו ביצע בדרך כלל בחומרה ובהדר (בין אם בקונצרטים חיים או בהקלטות). ביצועיו, בשנותיו המאוחרות, גם נודעו לא פעם לשימצה בקצבם האיטי.
[עריכה] קריירה
קלמפרר נולד בברסלאו (כיום ורוצלב, פולין) ולמד מוזיקה תחילה בפרנקפורט ואחר כל בברלין, אצל הנס פפיצנר.
בשנת 1905 פגש את מהלר כשניצח על קבוצת כלי הנשיפה ממתכת מאחורי הקלעים בביצוע הסימפוניה השנייה (התחיה) של מהלר. השניים התיידדו, וקלמפרר התמנה ב-1907 למנצח האופרה הגרמנית בפראג, בהמלצתו של מהלר.
בהמשך, בשנת 1920, עזר קלמפרר למהלר בביצוע הבכורה של הסימפוניה השמינית שלו, "סימפוניית האלף".
קלמפרר עבר ממשרה למשרה, ביניהן תפקידי מנצח בהמבורג (1910 - 1912); בברמן (1912 - 1913); באופרה של שטרסבורג (1914 - 1917); באופרה של קלן (1917 1- 1924); ובאופרה של ויסבאדן (1924 - 1927).
משנת 1927 עד 1931 ניצח על ה"קרול אופרה" בברלין. במשרה זו העצים את המוניטין שלו כמעודד מוזיקה חדשה, כאשר ביצע מספר ניכר של יצירות חדשות, ביניהםן "מבית המתים" של לאיוש יאנאצ'ק, "ציפיה" של ארנולד שנברג, "אדיפוס רקס" של איגור סטרווינסקי ו"קארדילק" של פאול הינדמית.
בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עזב קלמפרר, היהודי, את גרמניה והיגר לארצות הברית. שם התמנה למנצח התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס; שם גם החל להתרכז יותר ביצירות הסטנדרטיות של הרפרטואר הגרמני, שהקנו לו מאוחר יותר את תהילתו הגדולה ביותר, בעיקר יצירות משל בטהובן, ברהמס ומהלר. הוא ביקר גם בארצות אחרות, ביניהן אנגליה ואוסטרליה.
עם תום מלחמת העולם השניה, חזר קלמפרר ליבשת אירופה לעבוד באופרה של בודפשט (1947 - 1950). המשטר הקומוניסטי בהונגריה הטריד אותו במידה גדלה והולכת, עד שקיבל לבסוף משרת מנצח התזמורת הסימפונית של מונטריאול, קנדה, ונשאר שם משנת 1950 עד 1953, לפני שעבר ללונדון והתמנה למנצח הראשי הראשון של תזמורת פילהרמוניה בשנת 1959.
הוא עבד גם בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן, לפעמים גם כבמאי, נוסף לניצוח, כמו בהפקת ,לוהנגרין" של וגנר בשנת 1963.
קלמפרר איננו מוכר כל כך כמלחין, אבל הוא כתב לא מעט יצירות, ביניהן שש סימפוניות, תשע רביעיות מיתרים ואופרה בשם Das Ziel. הוא עצמו ניצח על יצירות אלה לעתים רחוקות מאוד, והן נשכחו כמעט לגמרי מאז מותו.
בשלהי חייו, סבל קלמפרר משיתוק חלקי, שהיה ברובו תוצאה של ניתוח להסרת גידול במוחו, בשנת 1939. הניתוח הזה גם הגביר את ההפרעה הדו-קוטבית, שממנה סבל.
נפילה קשה שקרתה לו בתקופת מגוריו בקנדה עוד החמירה את המצב. על אף כל זאת, ובמידה רבה הודות לתמיכת בתו, לוטה, המשיך לנצח עד לפרישתו בשנת 1971.
אוטו קלמפרר מת בציריך כעבור שנתיים, בגיל 88, ונקבר בבית הקברות היהודי, Israelitischer Friedhof — Oberer Friesenberg שם.
