אודין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוֹדין (נורדית עתיקה: Óðinn) האל הבכיר במיתולוגיה הנורדית, מנהיג אלי האייסיר ומלך אסגארד, מקום מושבם של האלים. כדמויות אחרות בפנתיאון הנורדי, דמותו של אודין מורכבת ובעלת תפקידים רבים: אל החוכמה, המלחמה והקרבות, קסם הרוּנות והשירה. בנוסף קשור אודין קשר הדוק עם נושא המוות, שכן מחצית מן הלוחמים אשר מתו בגבורה בשדה הקרב הגיעו להיכלו ואלהלה ושם חיכו עמו לרַאגְנַארוֹק, קרב אחרית הימים בין האלים ואויבהם הענקים, בו יהרג אודין על ידי הזאב פֵנְריר.
אודין ידוע גם בשמות וֹודֵן (Wōden) באנגלית עתיקה, וֹודָן (Wodan) או וֹוטָן (Wotan) בגרמנית עתיקה ו-גוֹדָן (Godan) בלומברדית.
תוכן עניינים |
[עריכה] הדמות המיתולוגית
[עריכה] תפקידיו של אודין
הסְקאלְדים, משוררי ארצות סקנדינביה הרבו להשתמש בתחליפי שמות כדי להעשיר את שיריהם. שמות דמויות, מקומות וחפצים רבים הוחלפו בהתאם לתפקידיהם, התנהגותם וקשרי המשפחה שלהם לדמויות חשובות אחרות. ניתן לראות את צדדיו השונים של האל אודין במגוון השמות הגדול בו הוא מתואר בשירים שונים. "אבי הכול" (Allfather), "מטיל החנית" (Hnikarr) ותיאורו כ"אויבו של הזאב" (Bági ulfs, הכוונה לזאב פנריר בו ילחם אודין בקרב הראגנארוק) הם רק אחדים מעשרות השמות אשר ניתנו לאודין[1].
[עריכה] מלחמה וקרבות
| Fleygði Óðinn ok í folk of skaut | אז הטיל אודין את חניתו על הצבא | |||||
| þat var enn folkvíg fyrst í heimi | ובאה לעולם המלחמה הראשונה | |||||
| האדה הפואטית, חלק ראשון - נבואתה של החוזה, בית 24 [2] | ||||||
הטלת החנית גוּנְגְניר (ראה להלן) הייתה הכרזה אשר פתחה את המלחמה הראשונה בעולם, המלחמה בין אלי האייסיר לבין אלי הואניר. מאז, לוחמים נהגו להטיל חנית בצבא היריב לפני תחילת הקרב. בפעולה זו הם ביקשו מאודין ניצחון, קידשו לו את מות אויבהם וסימנו את תחילת הקרב[3]. מעניין לציין שבקרב ראשון זה, לא ניצח אודין את יריביו, חומות אסגארד נהרסו ולבסוף נכנעו אלי האייסיר ונכרת הסכם שלום. אודין היה ידוע גם בדעתו ההפכפכה. לעתים קרובות היה משנה את דעתו ומעניק את הניצחון לצד השני. ייתכן והאמונה בתכונת אופי זו נבעה מכך שפעמים רבות היו שני הצדדים מתפללים לאודין ורק צד אחד היה מנצח בסופו של דבר. חוסר עקביות זה של אודין זוכה ללעגו של לוֹקי, הטוען שלעתים קרובות מדי מעניק אודין את מתנת הניצחון לאלה אשר לא היו ראויים לה[4].
שמו של אודין קשור למילה אוֹד (Óðr) בנורבגית. המילה הינה שם עצם ושם תואר בעלי משמעות שונה לחלוטין. את שם התואר ניתן לתרגם למטורף, תזזיתי, זועם ואלים ואילו שם העצם מתורגם כשכל ובינה[5]. ללוחמים נאמנים, הבֵרְסֵרְקֵרים, העניק אודין את מתנת האוֹד, שיגעון הקרב. הלוחמים הביאו את עצמם למצב של השתוללות לפני הקרב, באמצעות טקסים וסמי הזיה. מצב פסיכולוגי זה, משולב בעמעום תחושת הכאב גרם ללוחמים להתעלם מפצעיהם ולהלחם ללא שיריון. לפי סאגת יַנגְלינְג - "אנשיו (של אודין) שעטו קדימה ללא שיריון, היו מטורפים ככלבים או זאבים, נשכו את מגיניהם והיו חזקים כדובים או שוורים. הם הרגו אנשים במכה יחידה אבל מגע אש או ברזל לא השאיר עליהם את אותותיו. אלה נקראו בֵרְסֵרְקֵרים"[6]
אודין יוביל את האלים, תומכיהם ונשמות הגיבורים אשר חיכו בהיכלו (ראה להלן) לקרב אחרית הימים, הרַאגְנַארוֹק. בקרב זה ייהרג אודין על ידי הזאב פנריר. את מותו ינקום בנו וידאר.
[עריכה] בריאת העולם ויצירת האדם
סיפור בריאת העולם מספר כי בניו של בור, אודין ואחיו, הרגו את הענק הראשון יימיר ויצרו ממנו את מרבית היקום. לאחר שנוצר היקום, יצרו שלושת האלים את האנשים הראשונים משני עצים. אודין הפיח בהם חיים, וילי נתן להם מחשבה ורגשות ואילו וה נתן להם את הראייה והשמיעה. בהקשר זה נקרא אודין "אדון האדמה" (Foldardróttinn) ו"אבי האדם" (Aldaföðr).
[עריכה] החוכמה והשירה
סיפורים רבים אודות אודין מוקדשים לתיאור מאמציו לזכות בידע ובעצות, לפעמים תוך מוכנות להקרבה. מספר סיפורים כתובים בצורת שיחה והמידע המועבר לקורא חשוב יותר מהעלילה עצמה. ב"בלדה של ואתְרוּתְניר" אודין מגיע מחופש להיכלו של הענק ואתרותניר (בתרגום מילולי "חזק בחידות") ומציג את עצמו כאדם בשם גַנְגְרַת (בתרגום מילולי "משיג עצות"). הענק מזמין את אודין להוכיח את חוכמתו בתחרות חידות עליה יהמרו שניהם בראשיהם. לאחר שיחה ממושכת, במהלכה נגלה לקורא מידע רב, נשאל הענק "מה לחש אודין באוזנו של בנו לפני שהובל לשריפה?". השאלה מתייחסת לבנו בלדר, אשר נרצח בטעות על ידי האל הוד (ראה סיפור מפורט בערך על ראגנארוק) ונשרף בתוך ספינה בצורה טקסית. הענק מבין כי רק אודין בעצמו יוכל לדעת את התשובה לשאלה זו ומודה כי אודין אכן חכם יותר[7].
הבלדה של גְרימניר מספרת על ויכוח של אודין עם אישתו פריג בנוגע למלך מסוים עליו הוא פרש את חסותו. פריג טוענת כי המלך רשע ומענה את אורחיו ואודין יוצא לבדוק את הטענה. מחופש כהרגלו, אודין מציג את עצמו למלך כאדם בשם גרימניר (בתרגום מילולי "חובש הברדס") אולם מסרב לספר דבר על עצמו. המלך מחליט לענות אותו כדי להכריחו לדבר ואודין נקשר בין שתי להבות. אַגְנַר, בנו של המלך, לא מסכים עם מעשי אביו ומציע לאודין משקה. על נדיבות זו, מעביר אודין לנסיך מידע רב על האלים והעולם. בסופו של הסיפור, מגלה המלך כי הוא מענה את אבי האלים ומנסה לחלצו מהאש. אולם, חרבו קופצת מנדנה והוא נופל עליה, בנו אגנר מולך שנים רבות[8].
רצונו של אודין לרכוש ידע נראה גם בנכונותו להקריב אחת מעיניו בכדי לשתות מהבאר של מימיר[9]. שתיית מי הבאר העניקו חוכמה אולם מימיר דרש מחיר כה גבוה עבור הגישה למים שאף אל חוץ מאודין לא היה מוכן לשלם.
כאשר קרב אחרית הימים הראגנארוק מתקרב אודין, אשר מודע לנבואה המספרת על הקרב, מזהה את הסימנים ומנסה להתכונן. בעוד אויביו, ובפרט הזאב פנריר אשר עתיד להורגו, השתחררו וצועדים לעבר שדה הקרב, אודין פונה אל הענק מִימִיר בפעם האחרונה כדי לקבל את עצתו.
המסורת גם קושרת את אודין עם מתן היכולת לכתוב שירה. אודין היה האל אשר לפי האדה הפואטית השיג את תמד ההשראה מהענקים. תמד ההשראה נעשה על ידי צמד גמדים אשר שחטו את האל החכם קווסיר וערבבו את דמו עם דבש. בהמשך נלקח התמד מידי הגמדים על ידי הענק סיטונג ואילו ביתו הוצבה לשמור עליו. אודין פיתה אותה וגנב את התמד. בזמן מעופו חזרה לאסגארד שפך אודין בטעות מעט מהתמד על עולם בני האדם[10]. באדה הפרוזאית, האל בְרַאגי מספר כי אודין נתן את התמד לאלים ולאלה אשר יכולים להלחין ועל כן קוראים לשירה השלל של אודין ומתנתו[11]
[עריכה] הקסם והרונות
לפי האדה הפואטית, אודין מקריב את עצמו במשך תשעה ימים, כאשר הוא נתלה על יגדראסיל ופוצע את עצמו בחניתו, כדי לגלות את קסם הרונות. בסופו של התהליך, אודין מגלה את הרונות ומתרפא. בהמשך הבלדה, אודין מספר לקורא על הרונות השונות אותן הוא מכיר ועל יכולתן. מעשה זה קשר את אודין עם התלייה, הוא נקרא גם "אל התלויים" (Hangatýr) וקורבנות אדם הוקרבו לו על ידי תלייה.
| Veit ek at ek hekk vindga meiði á | ידוע לי כי היתי תלוי על העץ החשוף לרוחות | |||||
| Nætr allar níu, geiri undaðr | במשך תשע לילות, פצוע בחנית | |||||
| Ok gefinn Óðni, sjálfr sjálfum mér | והקרבתי לאודין, את עצמי לעצמי בשבילי | |||||
| האדה הפואטית, חלק שני - הבלדה של הנעלה, בית 138 [12] | ||||||
אודין גם למד את רזי הסֵיְד - אומנות הכישוף - מהאלה פְרֵייה, זאת למרות שהאומנות נחשבה נשית. על כך הוא זוכה בלעגו של לוֹקי[13].
[עריכה] מארח נשמות הגיבורים
המיתולוגיה הנורדית לא מכירה בקיומם של גן העדן והגיהנום במשמעותם המקובלת. המסורת מציירת תמונה שונה של החיים לאחר המוות. נאמר כי מחצית מהגיבורים אשר מתו בשדה הקרב ונבחרו על ידי הולקיריות יגיעו להיכלו המפואר של אודין ואלהלה, החצי השני יגיע לפולקוואנג, מקום מגוריה של האלה פרייה[14]. אלו אשר לא שפר מזלם למות בשדה הקרב, כגון אלו אשר מתו מזיקנה או חולי, יגיעו לעולם המתים הלהיים. הלוחמים המובחרים אשר הגיעו לואלהלה נקראו אֵיְנהֵרְיַאר (תרגום אפשרי הוא "צבא של אחד", במשמעות של לוחם יוצא דופן ברמתו. אולם ניתן להבין את הביטוי גם כשם כולל לאלה אשר נמצאים עתה בצבא אחד בעוד קודם הם היו בצבאות שונים). נשמות הלוחמים המובחרים ייחכו בואלהלה עד אשר יגיע הראגנארוק בו יילחמו לצידם של האלים כנגד הענקים. עד אז יבלו את זמנם באכילה, שתייה וקרבות אימונים בחברתו של אודין. על תפקידו זה, נקרא אודין גם "אבי המתים" (Valfader).
[עריכה] משרתיו של אודין
בנוסף לתפקידהן של הולקיריות בבחירת הלוחמים ובליווים להיכלו של אודין היו הולקיריות גם המשרתות של אודין ושל חבורת לוחמיו והגישו להם תמד ובשר.
לשירותו של אודין עמדו גם מספר בעלי חיים. סוסו סְלֵייפְניר בעל שמונת הרגליים, צאצאו של האל לוקי (ראה סיפור בניית החומה של אסגארד), הסוס הטוב ביקום עליו היה רוכב אודין לרבים ממסעותיו. סיפור אחר באדה הפואטית מספר כי על שיניו של סלייפניר היו חרוטות רונות[15]. לצידיו של אודין ישבו צמד הזאבים גֵרי ופְרֵקי, לא רבות מסופר עליהם ולא ברור אם היה להם תפקיד מעשי או סמלי בלבד. בזמן שהותו בואלהלה היו הזאבים יושבים לידו ואודין, אשר התקיים על שיכר ותמד בלבד, האכיל אותם באוכל שהוגש לו. זוג העורבים שלו, הוּגין ומוּנין - חשיבה וזיכרון בהתאמה - נשלחו לעוף כל יום מעל העולם ולדווח לאדונם על המתרחש, על כן נקרא אודין גם "אל עורב".
| Huginn ok Muninn fljúga hverjan dag | הוגין ומונין עפים כל יום | |||||
| Jörmungrund yfir | מעל האדמה העצומה | |||||
| óumk ek of Hugin | דואג אני להוגין | |||||
| at hann aftr né komit | שמא לא יחזור | |||||
| þó sjámk meir um Munin | אך אף יותר דואג אני למונין | |||||
| האדה הפואטית, חלק רביעי - הבלדה של גרימניר, בית 20 [16] | ||||||
[עריכה] רכושו של אודין
האדה הפרוזאית מספרת כי משכן בשם וַלַסקְיַאלְף (בתרגום מילולי "מושב הנופלים"), אותו בנו האלים ואשר גגו עשוי מכסף, שייך לאודין. בתוך המשכן נמצא הכס לידְסקְיַאלְף (בתרגום מילולי "מושב שער"). המושב מאפשר לאודין לראות את כל היקום. בפרט נעזר בו אודין כדי למצוא את לוקי, בעת שזה התחבא מזעם האלים לאחר שגרם למותו של האל בלדר. אלים אחרים אשר ישבו על לידְסקְיַאלְף זכו להנות מיכולתיו גם כן. ה"בלדה של גְרימניר" מתחילה מכך שאודין ואישתו פריג מתבוננים בעולם ביחד מהכיסא ואילו ה"בלדה של סְקירניר" מתארת את האל פרייר סוקר מהכס את עולם הענקים.
לרוב, אודין היה חמוש בחניתו גוּנגְניר. החנית אף פעם לא החטיאה את מטרתה ועמה פצע אודין את עצמו כאשר נתלה על עץ העולם. על פי הסאגות, אודין הלווה את החנית לגיבורים בהם תמך. אלה אשר החנית תעבור לידם במעופה ימותו בקרב ואילו מטיל החנית יזכה בניצחון[17]. הנשק נוצר על ידי צמד גמדים בעקבות בקשה של לוקי. יחד עימו נוצרו חפצים אחרים, כגון מקבתו של האל תור והטבעת של אודין דְרָאוּפְניר. מהטבעת נוצרו שמונה טבעות זהות כל לילה תשיעי [18].
[עריכה] הולדתו ומשפחתו של אודין
אודין היה בנם של בוֹר והענקית בֵסטְלַה[19], יחד עם אחיו וילי ו-וֵה. הוריהם מוכרים רק בהקשר היותם הוריו של אודין. לאודין היו צאצאים רבים אולם מקורות שונים לא תמיד מציגים תמונה אחידה. עובדה זה יכולה להתפרש כקיומן של מספר מסורות שונות או לחלופין להצביע על כך שלא הייתה מסורת בנושאים מסוימים. לא קיימת מחלוקת על כך שאל היופי והתמימות בַלדֵר (מאישתו של אודין פְריג), אל הרעם תוֹר (מאלת האדמה יוֹרד) ו-וַאלי היו צאצאיו של אודין. התמונה פחות ברורה עבור הֵיימדַל האל השומר על אסגארד, בְראגי המשורר, האל העיוור הוֹד ו-וִידַאר. עובדת היותם בניו של אודין מוזכרת רק באֵדה הפרוזאית המאוחרת[20]. האל טיר הינו דוגמה לחוסר עקיבות במקורות. לטענת האדה הפרוזאית טיר היה בנו של אודין[21], אולם טענה זו לא נתמכת על ידי האדה הפואטית, לפיה טיר היה בנו של הענק הימיר[22].
[עריכה] פולחנו של אודין
על אף מעמדו הבכיר של אודין בכתבים השונים, ממצאים שונים מצביעים על כך שבנו, האל תור, זכה למעמד רם יותר בפולחן. אדם מברמן, היסטוריון גרמני מימי הביניים, מתאר בספרו "היסטוריה של הבישופים של ברמן" (Gesta Hammaburgensis Ecclesiae Pontificum) את המקדש הגדול באּוּפְּסַלַה, שם "האנשים מכבדים את פסליהם של שלושה אלים, הממוקמים כך שהחזק ביותר - תור - יושב באמצע. משני צידיו נמצאים וֹודַן (אודין) ופְריקוֹ (פרייר)"[23] עדות נוספת למעמדו הבכיר יחסית של תור ניתן לראות בשימוש בשמו בשמות אנשים ומקומות. בארצות סקנדיביה תדירות השימוש בשמו של אודין שונה אולם בכולן היא מתגמדת לעומת המגוון העצום של שמות אנשים ומקומות הקשורים לשמו של תור[24].
| Þá skyldi blóta í móti vetri til árs, en at miðjum vetri blóta til gróðrar, hit þriðja at sumri, þat var sigrblót | ||||||
| ביום של חורף תהיה הקרבת קורבן לשנה טובה, באמצע החורף ליבול טוב, והקרבה שלישית בקיץ, בשביל ניצחון בקרב" | ||||||
| ציוויו של אודין, כפי שהוא מופיע בסאגת ינגלינג, פיסקה שמינית.[25] | ||||||
טקסי הפולחן, אשר נקראו בלוֹט, כללו הקרבת קורבנות אדם ולא היו מופנים רק לאודין. אדם מברמן מתאר טקס אשר נערך אחת לתשע שנים, במקדש באופסאלה. בטקס היו חייבים להיות נוכחים כל תושבי שבדיה, הנוצרים אולצו לשלם קנס כספי על היעדרותם. במהלך תשעת ימי הטקס הוקרבו תשעה זכרים מכל סוג של בעל חיים, כגון סוסים וכלבים, גם בני אדם הוקרבו. הקורבנות ניתלו בחורשה סמוכה.[26] הקשר לאופן בו נתלה אודין ברור אולם אינו חד משמעי. סיפורים אחרים אודות הקרבת קורבנות לאודין מעידים כי ייתכן והנוהג היה נפוץ. במקרה המתואר בסאגת גַאוּטְרֵק, מלחים על ספינה אשר נקרת לסופה מחליטים להקריב קורבן לאודין. לשם בחירת הקורבן נערכת הגרלה ובה עולה המלך ויקַאר אשר נמצא על הספינה ולבסוף הוא אכן נתלה. במקרה אחר, מסופר על מלך שבדי אשר הקריב לאודין את בניו אחת לעשר שנים כדי לזכות באריכות ימים. כשבא להקריב את בנו האחרון, לאחר שהקריב כבר תשעה, לא הרשו לו זאת נתיניו והוא מת מזקנה.[27]
את יחסם של תושבי סקנדינביה אל אודין ניתן להמחיש בשני סיפורים. סאגת בַאגְלֵר, אשר נכתבה במאה ה13 מספרת על רוכב בעל עין אחת אשר הגיע לעיירה וביקש מהנפח המקומי לפרזל את סוסו. הנפח התעניין איפה עצר הזר בפעם הקודמת וזה מספר על מקום מרוחק בצפון. עוד מספר הוא מספר כי השתתף בקרבות רבים אבל עכשיו עובר לשבדיה. לבסוף מגלה הזר לנפח כי הוא אודין ורוכב הלאה. ההקשר לסיפור הוא חוזה השלום אשר נחתם אז בנורבגיה וקרב אשר פורץ במקביל בשבדיה. אודין, אל המלחמה, עובר ממקום בו אין לו כבר תעסוקה למקום אחר. סאגה אחרת מספרת כי בסביבות 1230, נתבקש המשורר סנורי סטורלסון על ידי סקול בארדסון לכתוב שיר המשווה את אויבו של סקול לאודין ומתאר את שניהם כמחרחרי ריב. סיפורים אלו מראים כי יחסם של האנשים כלפי אודין ותפקידו לא היו פשוטים כלל וכלל ותכונות האופי השליליות של אודין היו ידועות היטב.
במאה הקודמת חלה התעוררות מחודשת של האמונה באלים נורדים וביניהם אודין. דת האַסַאטְרו (Ásatrú), אמונת האייסיר, המוכרת גם כאוֹדיניזם הינה דת מוכרת באיסלנד ודנמרק.
[עריכה] פרויקט החיפוש אחר אודין
"החיפוש אחר אודין" (בנורבגית: Jakten på Odin) הוא שמו של הפרויקט האחרון של תור היירדאל. כוונתו של היירדאל הייתה להוכיח את הרעיון המוצג סאגת יֵנְגלינג. הסאגה היא החלק הראשון מתוך ההֵימְסקְרינְגלַה ("קורות מלכי נורבגיה") של סנורי סטורלסון. סטורלסון, פוליטיקאי, משורר והיסטוריון איסלנדי נוצרי בן המאה ה12 ניסה מצד אחד לשמר את הסיפורים והמסורות האליליות של עמו ומצד שני להוריד מהם את הפן המיתולוגי. סטורלסון מסביר כי מקור האלים הוא מהגרים מאזור הנהר דון אשר כה הרשימו את האוכלוסייה המקומית עד שאלו החלו לסגוד להם. ה"יֵנְגלינגה סאגה" מספרת כי שושלת ינגלינג החלה ממלך בשם אודין.
תור היירדאל ניסה לחפש את מקור האייסיר, קבוצת האלים עמה נמנה אודין, לפי הנתיב המתואר בסאגה. מהים השחור והנהר דון, דרך ארצות הסקסונים בצפון גרמניה, העיר אודנזה ועד סיגטונה העתיקה (הממוקמת כ4 ק"מ מערבית לסיגטונה שבשבדיה). התאוריה של היירדאל מתבססת ברובה על דימיון בין שמות של דמויות מהמיתולוגיה לבין שמות של מקומות ועמים באזור הים השחור, כדוגמת אסיה ואייסיר, העיר אַזוֹב ו"אַס-הוף" (מקדש האייסיר), האל אודין ואוּדי (קבוצת שפות מקומית), האל טיוּר והטורקים.
עבודתו של היירדאל, אשר פורסמה בספר בנורבגית הנושא את שם הפרויקט, זכתה לביקורת ממספר סיבות. ראשית, תור התעלם לחלוטין מהשינויים שחלו בשפות בפרקי הזמן המדוברים. מוצג דימיון בין צורות הגייה חדשות ועתיקות, אולם אלו השתנו במהלך הזמן. האל אודין נקרא בתקופה המדוברת וֹטַנַז והעיר אזוב קיבלה את שמה מהטורקים כ1000 שנה לאחר התקופה בה חיו שם ה"אייסיר" לפי התאוריה. שנית, שיטת העבודה שלו ואופן הפרסום של ספריו לא מאפשרים בדיקה מדעית של רעיונותיו. בנוסף, בין תיאוריו נמצאו טעויות עובדתיות.
[עריכה] אודין בתרבות המודרנית
- מקור שמו של היום הרביעי בשבוע באנגלית (Wednesday), דנית, נורבגית, שבדית (Onsdag) הוא "היום של אודין"
- מסורת מקומית טוענת כי הקניון אסבירגי (Ásbyrgi, "מבצר האייסיר") הנמצא בצפון איסלנד קיבל את צורת הפרסה היחודית שלו מחבטה של אחת מפרסותיו של סלייפניר, סוסו של אודין. הצורה דמוית הפרסה, נראת היטב מתצלומי אויר, כגון אלה
- משמעות שם העיר ונדסבורי (Wednesbury) הנמצאת באנגליה היא "המבצר של אודין" או "העיר של אודין" (הסיומת bury מקורה במילה borough שמשמעותה במקור הייתה עיר מבוצרת). מעל העיר הוצב פסל מתכת של סלייפניר, בתצלומים (כאן וכאן) ניתן לראות כי הוא בעל שמונה רגלים. בין שאר המקומות הקרויים על שמו של אודין ניתן למנות את Wednesfield (השדה של אודין) באנגליה, Woden Valley (עמק וודן) ליד קנברה באוסטרליה, הר אודין בקנדה והעיר אודנזה (המקום הקדוש של אודין) השוכנת בדנמרק ליד פיורד ונהר הנושאים את אותו שם.
- אודין מופיע בספר "שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש" של דאגלס אדאמס והוא אחת הדמויות הראשיות בספר "אלים אמריקאיים" של ניל גיימן. באחד מהסיפורים הקצרים השזורים בספר מתוארת הקרבת קורבן לאודין לצורך ניבוי העתיד, הקורבן ניתלה.
- אודין הוא דמות מרכזית בסאגת האופרות של ריכרד וגנר, טבעת הניבלונגים שגם בה הוא עומד בראש פנטאון האלים.
- דמותו של אודין משתתפת בסידרת הקומיקסים של ת'ור של מארוול קומיקס
- וֹוטָן היה שם קוד למערכת ניווט בעזרת רדיו בה השתמשו מפציצי לופטוואפה בזמן מלחמת העולם השניה, אשר נקראה גם התקן-Y. הבריטים ידעו על קיומה ועל סמך שמה הניחו כי מדובר במערכת הפועלת בעזרת משדר רדיו אחד (אודין היה בעל עין אחת). ההנחה בדבר שמות הקוד המילוליים של הנאצים התגלתה כנכונה ומערכת משבשת פותחה בזמן.
- דמותו של מאט קוטון, אחד מגיבורי ספרי מחזור כישור הזמן של רוברט ג'ורדן, מציגה הרבה הקשרים לדמותו המיתולוגית של אודין. בין השאר ניתן למנות את העדפתו לשימוש בחנית עליה מצוירים צמד עורבים ושיר המזכיר זיכרון ומחשבה (שמות העורבים של אודין), העובדה כי ניתלה כמחיר על רצונו לזכות בידע, הנבואה הטוענת כי יתן מחצית מאור העולם בכדי להצילו וההקשר לזימון גיבורים מתים לשדה הקרב.
- אודין ודמויות אחרות מהפנתאון הנורדי מופיעות לעתים קרובות בשיריהן של להקות מטאל שונות, כגון מנוור.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- סיפורים שונים - אודות אודין והמיתולוגיה הנורדית.
- The Children of Odin - סיפורים מהמיתולוגיה הנורדית עבור ילדים, הפרק השני בספר מספר על אודין.
- שמותיו השונים של אודין, ראה כאן וכאן
- גלריית תמונות של אודין
- הסבר תמציתי על אודין במילון קליבסי-ויגפוסון לאיסלאנדית עתיקה.
- מאמר מקיף על הברסרקרים, כולל השערה לפיה המפלצת גְרֵנְדֵל מתוך הפאומה ביאוולף הינה בעצם לוחם ברסרקר.
- Odinic Rite - ארגון שמטרתו החזרת האמונה באודין.
- מאמר על הבלוט.
- מערכת הניווט הנאצית - היסטוריה ופרטים נוספים ותמונות
- הזאבים של אודין, סיפורים על גרי ופרקי
- ביקורת על עבודתו של תור היירדאל
[עריכה] סימוכין
- ^ רשימה של למעלה משישים שמות ראה כאן או כאן
- ^ את המקור ניתן למצוא כאן (בית 23 במקור זה), התרגום לעברית מבוסס על התרגום לאנגלית אותו ניתן למצוא כאן
- ^ לדוגמה, הפעולה מתוארת סאגת יֵרְביגְיאַה. ראה תרגום לאנגלית כאן, והסבר נוסף בהערת שוליים 2 באתר
- ^ האדה הפואטית, לוֹקָסֵנַה - "ההתנצחות של לוקי", בית 22. ראה תרגום לאנגלית כאן
- ^ מילון קליבסי-ויגפוסון לאיסלאנדית עתיקה, ראה כאן
- ^ סאגת יַנגְלינְג, חלק 6. ראה תרגום לאנגלית כאן
- ^ בלדה מתוך האדה הפואטית, ראה תרגום לאנגלית כאן
- ^ בלדה מתוך האדה הפואטית, ראה תרגום לאנגלית כאן
- ^ המידע מופיע בפואמה הראשונה של האדה הפואטית, "נבואתה של החוזה", בתים 27 ו29, ראה תרגום לאנגלית כאן. משם מצוטט גם בחלק הראשון של האדה הפרוזאית, "הונאתו של גילפי", בית 15, ראה תרגום לאנגלית כאן.
- ^ האדה הפואטית, הוואמול - "השיר של הנעלה", בתים 104 עד 110. ראה תרגום לאנגלית כאן
- ^ האדה הפרוזאית, סקאלדסקאפארמאל - "שפת השירה" - קטע 1. ראה תרגום לאנגלית כאן
- ^ את המקור והתרגום לאנגלית ניתן לראות כאן, התרגום לעברית מבוסס על התרגום לאנגלית. בתרגומים אחרים (לדוגמה כאן) הבית הוא בית מספר 139
- ^ האדה הפואטית, לוֹקָסֵנַה - "ההתנצחות של לוקי", בית 24. ראה תרגום לאנגלית כאן
- ^ האדה הפואטית, גרימניסמול - "הבלדה של גרימניר", בית 14. ראה תרגום לאנגלית כאן
- ^ האדה הפואטית, סיגרדריפומול - "הבלדה של מביא הניצחון", בית 15. ראה תרגום לאנגלית כאן
- ^ את המקור ניתן למצוא כאן, התרגום לעברית מבוסס על התרגום לאנגלית אותו ניתן למצוא כאן
- ^ Jacob Grimm ,Teutonic Mythology, כרך 1, פרק 7. ראה כאן
- ^ האדה הפרוזאית, סקאלדסקאפארמאל, "שפת השירה", קטע 35. ראה תרגום לאנגלית כאן
- ^ האדה הפרוזאית, גילפגינינג - "הונאתו של גילפי", קטע 6, ראה תרגום לאנגלית כאן
- ^ האדה הפואטית, הימיסקיבתה - "השיר של הימיר", בתים 8, 10 ו13. ראה תרגום לאנגלית כאן
- ^ האדה הפרוזאית, סקאלדסקאפארמאל, "שפת השירה", קטע 9. ראה תרגום לאנגלית כאן
- ^ האדה הפואטית, הימיסקיבתה - "השיר של הימיר", בית 5. ראה תרגום לאנגלית כאן
- ^ ראה תרגום של הקטע הרלוונטי לאנגלית כאן
- ^ Craigie William A. , The Religion of Ancient Scandinavia, פרק 1, עמוד 1. ראה כאן
- ^ את המקור ניתן למצוא כאן, התרגום לעברית מבוסס על התרגום לאנגלית אותו ניתן למצוא כאן
- ^ ראה תרגום של הקטע הרלוונטי לאנגלית כאן
- ^ הסיפור המפורט ומקורות ניתן למצוא כאן
