אהרון אהרנסון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אהרון אהרנסון (1876 – 1919) היה אגרונום ומדען, יזם ופוליטיקאי ציוני. ראש מחתרת ניל"י. נולד בבקאו, רומניה, והיה בנם הבכור של אפרים-פישל ומלכה אהרנסון, ממייסדיה של זכרון יעקב ומראשוני העלייה הראשונה.
כבר מילדותו התחבר לחקלאות הארץ, ובשנת 1891, בהיותו כבן 15 בלבד, התמנה לעוזר-מתמחה בצוות המדריכים החקלאים של פקידות הברון רוטשילד בזכרון יעקב. על בסיס הצטיינותו, נשלח על-ידי הברון רוטשילד ובמימונו ללימודי אגרונומיה בביה"ס הגבוה לחקלאות בגריניון שבצרפת. עם סיום לימודיו בשנת 1896, שימש כמדריך החקלאי הראשון של המושבה מטולה שזה-עתה נוסדה. במהלך השנים הבאות המשיך ועסק בתחומים רבים הקשורים לחקלאות ולפיתוח אגרו-טכני הארץ, פרסם מאמרים על במות מדעיות אירופיות, והיה לאישיות ידועה.
ערך מסעות מחקר רבים ברחבי הלבנט (ארץ ישראל, עבר הירדן, סוריה והלבנון - כולם אז חלק מהאימפריה העות'מאנית), במסגרתם גילה בשנת 1906 את 'אם החיטה'. תגלית זאת הביאה לאהרן אהרנסון תהילה עולמית, ובין השאר - הזמנה של משרד החקלאות של ארצות הברית לביקורים ארוכים באמריקה. אחת מתוצאותיהם הבולטים של הקשרים שיצר בארצות הברית עם פעילים ואלי-הון יהודים הייתה הקמתה בשנת 1910 של תחנת הניסיונות החקלאית בעתלית - הראשונה מסוגה במזרח התיכון. בעת מלחמת העולם הראשונה הקים וניהל את מחתרת ניל"י, שפעלה לסיום השלטון התורכי-עות'מאני בארץ-ישראל ולכיבושה בידי הבריטים, על-מנת לקדם את הקמת הבית היהודי הלאומי בארץ.
אהרון אהרנסון נודע גם כיהודי הראשון בארץ ישראל, שהיה ברשותו מכונית פרטית. ב 1912 נהג אהרנסון בפורד מודל T, שכנראה לא שרדה זמן רב, מאחר ולא נמצא מי שיתחזקה.
אחרי המלחמה נכנס לפוליטיקה: תחילה צורף ל'ועד הצירים' שניהל את ענייני היישוב היהודי בארץ בתחילת הכיבוש הבריטי, ואחר כך פעל ליד חיים ויצמן במשלחת הציונית לועידת השלום בפאריס (1919). אז, באחת מטיסותיו בין לונדון לפאריס, נעלם המטוס הצבאי הקטן בו טס, והוא בן 43.
