אבו ג'יהאד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ח'ליל אל-וזיר (ערבית: خليل الوزير), המוכר בכינוי אבו ג'יהאד (ערבית: ابو جهاد) (10 באוקטובר 1935 - 16 באפריל 1988), ממייסדי תנועת הפתח. שימש כסגנו של יאסר ערפאת וראש הזרוע הצבאית של אש"ף.
ח'ליל אל-וזיר נולד ברמלה ועבר לעזה. למד לימודים גבוהים באלכסנדריה, והיה מקושר ל"אחים המוסלמים". כבר אז נעצר ונשלח לכלא. בפת"ח השתלט על השטח הצבאי – למעשה פיקד על פעילות הארגון. נסע לסין העממית, ולוייטנאם כדי ללמוד טקטיקות גרילה.
אבו ג'יהאד היה מספר שתיים בפתח (לאחר יאסר ערפאת). הוא מיקד את פעילותו בפעילות הצבאית כנגד ישראל, ושאף לפתח צבא מסודר לפת"ח. אחרי שהצבא הזה נכשל וקרס הוא נדרש לתת דין וחשבון לפני הארגון.
בשנות ה-70 היה אחראי בין השאר לפיגועים הבאים:
- הפיגוע במלון סבוי בשנת 1975: נחיתה ימית של שמונה מחבלים שהשתלטו על מלון סבוי בחוף תל אביב.
- אוטובוס הדמים במרץ 1978, מחבלים חדרו דרך הים לישראל ליד מעגן מיכאל, השתלטו על אוטובוס בכביש החוף, 37 מהנוסעים נרצחו.
אחרי מלחמת לבנון התמקם בתוניס, ומשם ניהל את המבצעים.
בשנת 1988 שימש אבו ג'יהאד בתפקיד מפתח בהתססת השטח בימי האינתיפאדה הראשונה, שפרצה בשלהי 1987. נראה כי פעילות זו "סימנה" אותו, וביום 16 באפריל 1988 הוא נורה ונהרג בביתו אשר בפרברי תוניס על ידי לוחמי כוח של סיירת מטכ"ל, שפשט מן הים בשיתוף עם לוחמי שייטת 13, ובשיתוף עם מידע מודיעיני של סוכני המוסד שהיו בשטח וחיפו על הכוח. על החוף נמצאו כלי רכב נטושים שכנראה שמשו את הכוח, ונרכשו על ידי סוכני "המוסד" ימים ספורים קודם לכן. שני מטוסי בואינג 707 של חיל האוויר הישראלי, שהותאמו במיוחד לצרכי לוחמה אלקטרונית, טסו מעל תוניס וחסמו את המכ"ם התוניסאי, כך שלא יגלה את הכוחות המתקרבים. אנשי המוסד החתברו לרשת הטלפון המקומית, כדי למנוע כל אפשרות להזהיר את אבו ג'יהאד. כשהכוח הגיע, בשעה 0100, הוא חבר למספר אנשי מוסד שהיו במקום. המבצע נעצר לזמן מה, מכיוון שאבו ג'יהאד לא שהה בביתו בעת הגעת הכוח. הכוח הסתתר וחיכה, עד 0130, כשאבו ג'יהאד ושומרי-ראשו הגיעו חזרה לבית. הכוח חיכה עוד שעה, עד שהאורות בחדר השינה כבו. הכוח פרץ לביתו של אבו ג'יהאד, הרג אותו ואת שומרי ראשו, תוך שהוא חס על אשתו (המכונה "אום ג'יהאד") ובתו, אשר אף הן נכחו במקום. "אום ג'יהאד" מספרת כי חיילי הכוח עלו במדרגות בזה אחר זה וביצעו וידוא הריגה. עוד מסופר כי הגופה הייתה מחוררת ביותר מ-50 כדורים (יש הטוענים כי נמצאו בגופה 75 קליעים, אך המספר אינו מאומת), והלוחמים "שירטטו" על גופו של "אבו ג'יהאד" מגן דוד, אך אין עדויות מוצקות בעניין.
תוך 13 שניות הכוח פרץ, חיסל את אבו ג'יהאד (בלי לפגוע באשתו שהייתה לידו) ויצא מהבית. חיילי סיירת מטכ"ל חזרו לספינות זודיאק שהושטו על-ידי שייטת 13 וחזרו לארץ.
ישראל מעולם אישרה שכוחותיה הם שביצעו את החיסול.
יש הקושרים בין הפעולה ובין פעולת הטרור "אוטובוס האמהות" ב-7 במרץ 1988 שבה נהרגו שלוש עובדות הקריה למחקר גרעיני בדימונה, בהתקפה על אוטובוס שבו נסעו לעבודתן.
ייתכן כי ציפיות המבצעים היו כי החיסול יגרום לירידה באינטינסיביות של ההתקוממות, וראו באבו ג'יהאד יד מכוונת ומממנת להתקוממות. אם היו אלו אכן ציפיות הדרג המדיני בישראל, הן נכזבו. כפי הנראה היה הבסיס לאינתיפאדה הראשונה בסיס עממי רחב, וחיסול אבו גי'האד לא הצליח להביא לשינוי של ממש במהלכה. עם זאת, חיסולו של אבו ג'יהאד חיזק את כושר ההרתעה של מדינת ישראל, וחיזק את המיתוס על ידו הארוכה של צה"ל.
