ביקורת חדשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הביקורת החדשה הייתה האסכולה המרכזית בביקורת ספרותית אנגלית ואמריקאית בשנות העשרים המוקדמות ועד לשנות השישים. חסידיה אימצו בהתלהבות את שיטת הקריאה הצמודה וההתמקדות בטקסטים עצמם, ודחיית פרשנות המתבססת על מקורות שמחוץ לטקסט, במיוחד ביוגרפיות.

[עריכה] אישים בולטים

בין הדמויות הבולטות ביותר ב"ביקורת החדשה" ניתן למצוא את:

[עריכה] מושגים מרכזיים

כשל הכוונה (the intentional fallacy): ווימסט וברדסלי טענו במאמרם, בעל שם זה, כנגד כל דיון ב"כוונת היוצר". בשביל "הביקורת החדשה", רק המלים שעל הדף היו משמעותיות, ו"יבוא" של משמעויות מחוץ לטקסט אינה דרך רלוונטית, והיא אף עלולה לגרום לקריאה שגויה.
דו משמעות (ambiguity): אנשי הביקורת החדשה העלו על נס קיום בצוותא של משמעויות רבות באותו טקסט או משפט. ריצ'רדס שאל מונח זה מזיגמונד פרויד על מנת להתייחס למשמעויות רבות וקבועות, שהוא האמין כי קיימות תמיד בשפה. הוא התייחס לעמדות נוגדות לזו כ"אמונה טפלה" ("The one and only one true meaning superstition").

תמות מרכזיות בביקורת החדשה:

קריאה צמודה –CLOSE READING – קריאה עם רצון להבין הכל, לשים לב לכל הפרטים, קריאה שמטרתה להבליט את האלמנטים של הטקסט ואת האופן בו הוא נכתב.
אחדות מורכבת – COMPLEX TOTALITY – כל יצירת אומנות אמיתית היא מאוחדת, הם הוכיחו כי בכל הטקסטים הגדולים, האלמנטים אינם אקראיים הם קשורים זה בזה. הם טענו שיש מאפיין ייחודי לטקסטים קנוניים גדולים.
ניתוח – ANALYSIS – ברגע שקוראים טקסט קריאה צמודה יש צורך לנתח כל פרט בטקסט.
מרשמי – PRESCRIPTIVE / תיאורי – DESCRIPTIVE –מרשמי- במאה ה- 19 המאמצים של המבקרים היו ברצון להכתיב לסופרים כיצד עליהם לכתוב בשביל שיכתבו טוב.

תיאורי- הביקורת החדשה אינה מאמינה בגישה זו (מרשמית) אלא בגישה התיאורית. גישה שדוגלת בלתאר את הטקסט – לנתח ותו כמו שהוא (אני לא שופט את הטקסט אלא מנתח אותו).

חפץ מילולי – VERBAL ARTEPACT – כמו שניתן לנתח אובייקט פיזי כך ניתן לנתח אובייקט מילולי, לפרק אותו בצורה אנליטית מדעית.
כשל הכוונה – INTENTIONAL FALLACY – כאשר מבקר מפרש טקסט ע"פ כוונת המחבר, הביקורת החדשה לא מאמינה כי יש קשר בין כוונת המחבר לניתוח של היצירה שלו.
כשל הריגוש – AFFECTIVE FALLACY – הביקורת החדשה מתנגדת לקריאת השיר כחוויה רגשית סובייקטיבית, אלא מעדיפה למצוא את משמעותו האובייקטיבית.
כפירה בפרפראזה – HERESY OF PAREPHRASE- כמו שלא ניתן לעשות פרפראזה לכלב או לשלוחן כך לא ניתן לעשות פרפראזה גם לטקסט. תקציר של טקסט שווה למוות שלו.
צלמית מילולית – VERBAL ICON – יש להבדיל בין ספרות מסחרית לבין ספרות יפה. בספרות יפה הצורה אינה מקרית אלא משקפת את התוכן – את המסר.
אירוניה – IRONY ו פרדוקס – PARADOX – במקרים החדשים עסקו בשני מושגים אלו משום שאירוניה ופרדוקס הם שני דברים שמטבעם מנוגדים לפרפראזה – אי אפשר לעשות תקציר לאירוניה ופרדוקס. וגם משום שפרדוקס יש שני דברים שלא מתיישבים זה עם זה אבל בכל זאת מסתדרים מה שיוצר אחדות מורכבת.
קונקרטיות אוניברסלית – CONCRETE UNIVERSAL – הטקסט הספרותי הינו גם אוניברסלי וגם אינדייווידואלי, ספרות היא יותר קונקרטית מן השימוש היום יומי בשפה. אמירה קונקרטית בספרות הופכת באופן פרדוקסלי לאוניברסלית.
מרחב חיצוני – EXTRINSIC / מרחב פנימי – INTRINSIC – הטקסט כחפץ מילולי צריך לדעת להסביר את עצמו, אם הוא יודע להסביר את עצמו הוא לא צריך שום מכשיר חיצוני בכדי להסביר את עצמו (מלבד מילון מילולי). למשל: המבקרים החדשים טוענים כי בכדי להבין את "מלחמה ושלום" אין צורך בידע מוקדם על המלחמה עצמה.
ניתוח בשכבות – STRATIFICATION – ניתוח בשכבות משרת את הביקורת החדשה על ידי הדגשת הקשר בין צורה לתוכן. השכבות:
1. שכבה פונטית- איך הטקסט בנוי מבחינת הצלילים (חריזה, ריתמוס וכו').
2. סגנון- המאפיינים של התחביר, מילים, שפה, מבנה השיח- איך בונים פסקאות שלמות, איפה מופיעים סימני הפיסוק.
3. רטוריקה – תורת השכנוע. בתקופה המודרנית כאשר מדברים על רטוריקה מדברים על העיסוק בצורת הדיבור. רטוריקה כוללת- מטאפורה, דימוי, סמל, אלגוריה, מיטונמיה, סיניכדוכה, אוקסימורון וכו'.
4. מבנים ספרותיים- משהו שניתן להגדיר בצורה פורמאלית ללא קשר לתוכן, למשל סונטה.
5. ז'אנרים- קומדיה, טרגדיה, רומאן וכו'. ז'אנר מוגדר משני כיוונים – מילולי וצורני. למשל טרגדיה: יש לה גם צורה מוגדרת, מבנה קבוע (מדובר בטרגדיה יוונית קלאסית) וגם יש דברים בתוכן שחייבים להופיע.
בקיאות מינימלית/ ידע מינימלי – COMPETENCE – סוג הידע הנדרש על מנת לפרש את הטקסט בצורה מוצלחת, כל טקסט דורש ביכולת אחרת בכדי לפרשו. הביקורת החדשה ניסתה להראות כי יש צורך בידע מינימלי בכדי להבין כל טקסט למעשה זו הייתה אחת הבעיות שלה משום שהיא טענה כי מילון מילולי מספיק בכדי להבין כל טקסט אבל למעשה בכדי לקרוא שקספיר יש להבין אנגלית של המאה ה- 16.

[עריכה] עבודות

"Seven Types of Ambiguity" ו"Some Versions of Pastoral" של ויליאם אמפסון הן בין העבודות הבולטות בביקורת החדשה. השאיפה הטקסונומית הרחבה שבהן התבטאה בניסיון לכסות חלקים נרחבים של הקאנון הספרותי בניסיון להגדיר את התכונה המייחדת ספרות.
"Practical Criticism" של ריצ'רדס היא אחת מהעבודות התאורטיות ביותר של הביקורת החדשה, בה הוא ניסה להבין את המתודה הפרשנית.